חברי להקת המוסד משיקים את השיר תפילת הדרך כשהם עושים את דרכם לאלבום חדש, דיו על אותיות עופרת, שמגיע אחרי שנים סוערות במציאות הישראלית. השיר נולד מתוך תחושת המתנה, געגוע וחיפוש אחר אור בתוך החושך. הכותרת נבחרה לא רק במשמעותה המסורתית אלא גם כבקשה לשוב הביתה ולשרוד, אמונה שבירה אך מתעקשת לא לוותר.
למי שפספס את השיר הראשון מהאלבום, זה היה איקרוס, שפתח חלון למציאות המטלטלת של הלהקה. עכשיו תפילת הדרך ממשיך את המסע, נוגע בהישרדות פנימית ובתחושת בית שמישהו מחכה לו.
השיר, שנכתב והולחן בידי שיר ירושלמי בהפקה מוזיקלית משותפת עם יוסי שטרית, מתחיל בתחושת ריק מוחלט. "לְהַבִּיט לְמַעְלָה וְלִרְאוֹת שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לָנוּ דָּבָר". הכל מרוסק ונשכח אל תוך הזרם. יחד עם זאת, יש מישהו שמחכה בבית. יש חצי ירח שמודד את הזמן. הצל הארוך על האספלט, הקיר שחוסם את האוויר, הכוכב שמאיר עכשיו. כל אלה יוצרים עולם פנימי של תקווה ושיבה.
המילים נעות בין כאב לגעגוע, בין אובדן לאמונה. אפשר לטעות עכשיו, אפשר ללכת לאיבוד, אבל יש דרך חזרה. זהו שיר של שבריריות שמתעקש לא לוותר. הדימויים – ירח חלקי, אור כוכב, הצל הארוך, מציירים עולם שבו הזמן נדחס, הלילה ארוך והלב מחפש בית.
העיבוד שואב השראה מהרוק האינטימי שבו שלושת חברי המוסד התאהבו כנערים. אפשר למצוא בו נגיעות של Green Day לצד קול רך שמזכיר Coldplay. הסאונד רוקי, רגשי, טעון ואינטימי. כל צליל וכל דימוי מאפשרים ללב המפורק לדבר.
