אמש הגענו למרכז סוזן דלל בנווה צדק לערב הראשון בסדרת הופעות של הכוריאוגרפית והרקדנית נועה צוק עם המופע "גורלות Destinies", אשר עלה לראשונה במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס Tel Aviv Dance 2025 בקיץ האחרון וכעת חזר לבמה.
על אדן גרם המדרגות בכניסה לאולם הראשי הונח הקומוניקט של המופע. נועה צוק כותבת בו כי עבודת המחול עוסקת בגורלות, ובפרט בגורל הגוף האנושי המשתנה לאורך מסלול החיים. זו נקודת מוצא ברורה, כמעט הצהרת כוונות. אלא שחוויית הצפייה במופע הובילה אותי למרחב אחר, כזה שמתרחק מתפיסות דטרמיניסטיות של גורל ומציע מרחב פתוח יותר של הוויה, הקשבה והתהוות.
הבמה ריקה מתפאורה חיצונית. שמונה רקדנים ורקדניות, בני גילאים שונים, נעים כיחידים, כזוגות, כשלישיות ולעיתים כאורגניזם רב-זרועות בן שמונה גופים. אין היררכיה ברורה או מבנה נרטיבי סגור. הגוף האנושי מוצג כישות משתנה, מגיבה ומתפתחת, לא ככזו הכפופה לגורל אחד מוגדר.
כבר מן הדקות הראשונות נבנית אווירה שמבקשת יותר תחושה מאשר הצהרה. שכבות הסאונד מעוררות אסוציאציות לעולמות של מוזיקה ניסיונית מוקדמת, רצועות אינסטרומנטליות שנוצרו מהקלטת מכשירים מייצרי סאונד חשמלי, לאו דווקא כלי נגינה קלאסיים. זהו סאונד שמוביל את המאזין לשיטוט ביערות עבותים, מלאים בבעלי כנף המצפצפים ומפטפטים עצמם לדעת.
הסאונד, שעוצב והולחן על ידי אוהד פישוף, נע רובו ככולו באזורי דכדוך, חשיכה וחוסר שחרור. רבדים של נויז אלקטרוני נבנים זה על גבי זה ויוצרים מתח מתמשך ודחוס. הוא לא מלטף, אלא דורש הקשבה. רק בהדרגה, ובמיוחד לקראת חלקו האחרון של המופע, המרחב הצלילי נפתח ומתרכך. כעת נשמעים גם קטעים עם מילים, והדואט של ניק קייב ופי ג'יי הארווי ב‑Henry Lee מציף רגעים טקסיים איטיים, כמעט נושמים, שאינם מספקים קתרזיס חד אלא מאפשרים צלילה לשקט ולהרהור. התאורה זורמת עם הסאונד, מאור לבן על רקע שחור, שמטפס לטורקיז תכלכל המתפשט על פני הבמה. פישוף חותם את פס הקול עם “Casualty” של Pional, שמביא נופך של השתחררות ובריחה.
הליין אפ המוזיקלי
השפה התנועתית נעה רחוק מווירטואוזיות קיצונית. אין כאן רגעי השתאות מול יכולות גופניות בלתי אפשריות. במקום זאת נבנה דיאלוג מתמשך – בין גופים, בין מרחקים, בין קצב אישי לקבוצתי. הרקדנים והרקדניות מזכירים לעיתים יצורים חיים שאינם אנושיים בלבד – בעלי כנף, פלמינגו או עופות אחרים – הנעים במרחב בזהירות, בהקשבה ובחיפוש מתמיד אחר שיווי משקל.
העבודה המשותפת של נועה צוק ואוהד פישוף אינה מבקשת להכריע או להגדיר. היא מציעה מרחב שבו גוף, סאונד וזמן מתקיימים בדיאלוג פתוח. אם יש כאן עיסוק בגורל, הרי שהוא מוצג כתהליך מתמשך של תגובה, שינוי ויחסים, כזה שמותיר לצופה מקום לשהות, להרהר, ולצאת מהאולם עם יותר שאלות מתשובות.
על הבמה הופיעו אוריה ניר, קימה צוק פישוף, נועה גרוניך, חן אגרון, עתליה בן דב, אנדראה קוסטנזו מרטיני, נירה טריפון, גליה ליוור, נועה צוק.
המופע עולה גם הערב ובינואר, כרטיסים זמינים כאן
טעימה, טריילר של המופע כפי שעלה בפסטיבל הקיץ
