אמש צויינה שנה ללכתה של קורין אלאל, מהקולות המקוריים והאמיצים במוזיקה הישראלית. במקביל לציון התאריך, עלתה ביס VOD וביס דוקו סדרת דוקו חדשה שחושפת את שנתה האחרונה, מפגש נדיר בין אמנות, מאבק יומיומי ונחישות יוצרת שלא דועכת. זו הצצה מרגשת לקורין כפי שלא היכרנו: ישירה, חדה, פגיעה וחזקה בו־זמנית, הולכת עם האמת שלה עד הקצה.
שורשי האלבום החדש צמות קלועות, שיוצא ממש בימים אלו, נטועים במפגש בלתי צפוי: קורין ומשה ולדמן הכירו במסגרת סדנת "מקורוק" שלימדה בירושלים. יום אחד הגיע משה עם חבילת דפים ובה שירים שכתב אביו, צבי (צ'יקו) ולדמן, יצירה ספרותית שהמשפחה חשבה שאבדה לנצח אחרי שהמחברות הושחתו בהצפה בקיבוץ. קורין פתחה את הדפים, התאהבה מיד בטקסטים, דרשה להבין את העולם שממנו נולדו, ומהמפגש הראשוני הזה נולדה דרך. מפגשים שהתחילו כערבי עבודה הפכו למסע אישי ועמוק: חומות נמסו, קשרים נקשרו ולחנים חדשים החלו לטלף בין המילים.
צמות קלועות הוא הרבה מעבר לעוד אלבום, זהו פרויקט תרבותי נדיר שמחבר בין עולמות, זהויות ודורות. בין משורר דתי ומאמין מהצפון לבין יוצרת פורצת דרך, לסבית וחילונית; בין טקסטים שנכתבו מתוך וידוי פנימי עמוק לבין מוזיקה ישראלית חופשית, מחבקת וחוקרת. עבור קורין, שפעלה בשנים האחרונות גם במסגרת מכון גשר למנהיגות של משרד התפוצות, זה היה סוג של הגשמת ייעוד: יצירה שהיא גשר חי בין רוחניות יהודית לבין אמנות אישית שמקדשת פתיחות ומפגש אנושי. את מילות השירים הלחינו קורין אלאל ומשה ולדמן בהפקתו המוזיקלית של עופר מאירי.
כמו בשירים הגדולים שלה – עיניים שלך, שיר בכיף, ארץ קטנה עם שפם, גם כאן נוכח אותו דופק פנימי: יושרה אמנותית מוחלטת, קול חד שמצייר אמת, ויכולת נדירה להפוך רגש לטקסט ומלודיה שנכנסים ישר ללב.
מותה הטראגי של קורין, לאחר מאבק בסרטן הלבלב בגיל 69, סיים פרק בחייה אך לא עצר את יצירתה. עד ימיה האחרונים היא המשיכה לעבוד על האלבום, להקליט, לדייק, ולסגור מעגלים. והאלבום הזה, שנולד מתוך שנים של כתיבה, חקירה ואמון, הופך כעת לעדות חיה לכוחה של יצירה משותפת לחבר לבבות ולעורר השראה.
שנה אחרי לכתה, דווקא עכשיו, בין סדרת הדוקו החדשה לבין צמות קלועות – מתחדד משהו עמוק בנוגע למה שקורין השאירה פה: לא רק שירים. מורשת יצירתית. לב פועם. גשר בין אנשים.
