פרולוג – 50 שנה בערב אחד
קבלו כתבה שעוסקת גם במוזיקה והופעה חיה, אך בבסיסה נעוצה אהבה ישנה שלי – גלישה בים.
כמי שמכיר היטב את סצנת המוזיקה והופעות חיות בישראל, לצד החיבור שלי לעולם הגלישה בתל אביב, הייתי נרגש להצטרף אמש למפגש הייחודי של "גולשי חוף הילטון לדורותיהם".
האירוע, שהתקיים במתחם Srf Park TLV, איחד מאות גולשים, סבים, אבות, בנים ונכדים, יחד עם יוצרי ההיסטוריה של החוף, והעניק במה למוזיקאי והיוצר שלומי ברכה, שהופעתו האקוסטית הפכה את המפגש לחוויה מוזיקלית ורגשית בלתי נשכחת.
התחלה אייקונית: ניר אלמוג וסלומה בחוף הילטון בשנות השישים
חוף הילטון נחשב לאחד מחופי הים בתל אביב הכי מפורסמים, לא רק בעיר עצמה ולא רק בישראל, אלא בעולם כולו, במיוחד בסצנה העולמית של גולשי הגלים, חובבים ומקצוענים כאחד.
ההיסטוריה של החוף כספוט החשוב ביותר לגלישת גלים מתחילה אי שם בשלהי שנות השישים, כאשר ניר אלמוג, כיום בעלי ומנהל מותג הגלשנים אינטרסרף גלשני אלמוג, וחברו שלמה "סלומה" כהן, עדיין נערים צעירים, חתרו על הגלשנים הפרימיטיביים שהיו להם מחוף פרישמן הישר אל חוף הילטון. היו אלו ימים טרום הקמת המרינה, הנוף היה חצוי: מצד אחד גל חלומי, מצד שני שרטונים וסלעים מסוכנים. לדבריו של ניר, אפילו גופה צפה שם פעם בין הגלים, סיפור שמסמל את הגבול הדק בין רומנטיקה להרפתקה מסוכנת ואת הנכונות של דור הגולשים ההוא להסתער על ים פראי.
שנות השבעים: התבססות הקהילה והפיכתו של החוף לספוט אולטימטיבי
עם השנים, ובאמצע שנות השבעים, כאשר "טבעת החנק" של המזחים החדשים חנקה כמעט לחלוטין את הסוול שפעם היכה בחוף פרישמן, שנחשב עד אז לספוט הגלישה האולטימטיבי, השתנתה מפת הגלים בעיר.
במקביל, שמאי "טופסי" קנצפולסקי, מוותיקי המצילים, מונה למנהל חוף הילטון והרחיב את פעילותו להשכרת חסקות וגלשנים. השילוב הזה הפך את החוף הפראי לספוט האולטימטיבי החדש. הגולשים נדדו בעקבות הגלים, והקהילה שהתגבשה סביב הילטון כבשה את תל אביב של שנות השבעים כמסדר מלכותי לא כתוב: קבוצת בחורים, רובם צעירים, חסונים, שזופים וצרובי שמש, שהפכו למלכים של העיר ביום ובלילה.
שנות השמונים: דורות חדשים, תחרויות גלישה והתרחבות הקהילה
ההיסטוריה ממשיכה אל שנות השמונים, עשור שבו דורות חדשים של גולשים החלו לנהור אל הילטון, כל אחד מבקש לטעום מהתהילה המקומית ולהיאבק על מקום של כבוד בפיק המרכזי של הגל (הנקודה הכי גבוהה בגל ממנה אפשר רק לרוץ לאורכו עד שיתמסמס בים). זה לא היה מאמץ פשוט: בגל נהוגה הייתה אז היררכיה קשוחה, וכניסה אליו דרשה כישרון, חוצפה וקבלה מצד הוותיקים. לא פעם זה ליבה מתחים וסיפורי מריבות. אך לצד החיכוכים, החוף החל להתמסד כקהילת גלישה אמיתית.
שנים מהגולשים, ניר (אונגר) עדין וגיורא דור החליטו להציב את ישראל על מפת הגלישה העולמית, הקימו איגוד בשם EKG (איגוד לקידום גלישה) והפיקו תחרויות בינלאומית בהן ככבו כל השמות הכי לוהטים בעולם הגלישה הבינלאומי באותה עת, שון טומפסון, האחים דרק ומייקל הוא, רביט ברתולומיאו. המיזם לא החזיק מעבר לכך.
בשנת 1985, ביוזמתם של סיימון (שמעון) טל דוייב ואבי "סוסו" שאשה (שאף ייסדו את קו אופנת הגלישה הראשון בארץ –"גזוז סנסיישן), נולדו תחרויות גלישה מאורגנות לקהל המקומי, שעם השנים הפכו ללב הפועם של הסצנה, ומסביבן התרחבה הקהילה עוד ועוד.
דור הגלישה והמוזיקה: שלומי ברכה וחיבורו לחוף הילטון
אחד הנערים שנשאבו באותן שנים אל הספורט האינדיבידואלי היה שלומי ברכה. הוא היה מגיע לים עם הגלשן לאחר מסע מפרך באוטובוס, תמיד עם חיוך של מי שיודע שברגע שיגע בחול – הכול משתלם. עבורו, הגלישה הייתה מפלט, תחום ביטוי אישי, ואולי גם הפעם הראשונה שבה גילה מחויבות אמיתית למשהו שהוא אוהב. השנים עברו, הצבא הגיע, ושם פגש את יובל בנאי. יחד הם ייסדו את משינה, להקה שהפכה לאחד מעמודי התווך של הרוק הישראלי.
הים משתנה והפתרון העירוני: הקמת Srf Park TLV
עם השנים, הים עצמו השתנה. סכר אסואן במצרים בלם את התנועה הטבעית של החולות והשפיע על זרימת הים. הגלים הפכו לפחות עקביים, והצורך במענה אמיתי לגלישה בכל מזג אוויר הוליד את בריכת הגלישה Srf Park TLV. המתחם, שבניהול סיימון דוייב ומשקיעים נוספים, נבנה בפאתי שכונת הארגזים בדרום‑מזרח תל אביב, על הקרקע של אגם הסקי הישן. שתי בריכות מקבילות, המחוברות למכונת גלים אימתנית, הפכו את המקום לפתרון מושלם למשוגעים לדבר שרצו לגלוש גם כשהים שטוח.
Srf Park TLV כאבן שואבת: המתחם שמחבר בין דורות הגולשים
המתחם הפך לאבן שואבת לקהילת הגולשים, וממקום שנבנה כפתרון טכני לים מת, הוא הפך למוקד חברתי, תרבותי והיסטורי. אמש התקיים בו כנס "גולשי חוף הילטון לדורותיהם", שאסף תחת קורת גג אחת כמה מאות גולשים: דורות על גבי דורות, סבים, אבות, בני דור האינסטגרם של ימינו, וגם נכדים. וגם בנות, שהפכו חלק בלתי נפרד מהקהילה.
מפגש דורות: סבים, אבות, בנים ונכדים במתחם
המפגש המיוחד כלל רגעים קסומים: חברים שלא התראו שנים התחבקו כאילו נפרדו אתמול, סיפורים על הגלים והחופים עברו מדור לדור, ותמונות ישנות שעלו מחדש החיו את ההיסטוריה. הדורות נפגשו על אותה קרקע שממשיכה את סיפור הילטון, מהים של פעם ועד מכונות הגלים של היום. הקולות, הצחוקים והעיניים שנצצו כשזכרו את ותיקי החוף יצרו ערב מלא נוסטלגיה וחום.
זקני השבט והדור הבא: רשקובן, שאול זינר, ניר אלמוג, סלומה והסיפורים שחיים בין הדורות
ראוי לציין כי המפגש כלל גם את הנחייתו של ארתור רשקובן, המפיק המרכזי של סצנת הגלישה בתל אביב ומנהל המותג "קליניקה". רשקובן אשר הפיק את האירוע מראשית הרעיון ועד הוצאתו לפועל בערב, נשא דברים ושיתף בחוויות עם זקן השבט, המציל המיתולוגי שאול זינר – הישראלי הראשון שקיבל גלשן מידי ד"ר דוריאן פסקוביץ מקליפורניה. אחריו עלו ניר אלמוג וסלומה, שסיפרו על גילוי החוף כספוט גלישה מצוין, ולאחריהם כוכבי הדור הבא – הבנים של המצילים, גלי זינר ואמור קנצפולסקי, יחד עם עופר זרמתי ושמעון דוייב , שחלקו סיפורים על מנהגים והדרך שבה הצעירים נתקבלו אל פיק הגלים. גם מקומו של רובי עבודי, מי שייסד את תרבות הסקייטבורד המקומית לא נגרע. ההיסטוריה נכתבה מול עיניהם של הדורות השונים, והקהל זכה לעדכון ישיר מן השורשים ועד להווה של הילטון.
גולת הכותרת של הערב: הופעתו של שלומי ברכה וחיבור המוזיקה למורשת הגלישה
ואולם, גולת הכותרת של האירוע הייתה הופעתו של שלומי ברכה. הוא עלה לבמה עם גיטרה אקוסטית, שיתף את הקהל בסיפורו האישי – החיבור שלו לחוף הילטון ולעולם הגלישה, והראה כיצד כל זה התגלגל אל השירים המוכרים והאהובים של להקת משינה. בין השירים נשזרו חוויות מן הים אל המלודיות, והקהל לא רק שמע את השירים אלא גם הרגיש את רוח הגלים, את רוח הילטון, ואת הקשר בין המוזיקה למורשת הגלישה המקומית.
את הקינוח המוזיקלי הביא מדריך הכושר וגולש בעצמו, בצלאל מזרחי שביצע את השיר שכתב והלחין – "יושבים במרפסת אצל טופסי".
תודה לארתור על המיזם, תודה לשמעון על האירוח, תודה לשלומי על השירים ותודה לדור מלכה על התמונות.
וכעת לשירים
