חמש עשרה שנים חלפו מאז שההרכב של רביד כחלני – ימן בלוז פרצו אל העולם בסערה. האלבום הראשון שלהם נחת כמו ברק בשמי המוזיקה המקומית. הוא חיבר בין תימן, אפריקה, פאנק, ג׳אז ונשמה ללא פחד. פתאום הכול התחבר לשפה מוזיקלית חדשה וממכרת.
מאז אותו רגע נדד ההרכב בין פסטיבלים ובמות ברחבי העולם. הקהל האירופי התאהב בגרוב. האמריקנים גילו עומק ושורשיות. במזרח התיכון מצאו בית מוזיקלי מוכר ומרגש. במרכז הכול ניצב רביד כחלני. פרפורמר נדיר עם כריזמה מתפרצת וקול מהפנט.
חוזרים לנקודת ההתחלה
אמש שבו חברי Yemen Blues אל מועדון בארבי בנמל יפו. הם הגיעו כדי לחגוג חמש עשרה שנים לאלבום הבכורה. הם גם הגיעו כדי להזכיר מאיפה הכול התחיל. על הבמה התאחד ההרכב המקורי. גליה חי, הילה אפשטיין, הדר נויברג, רוני עברין ואיתמר דוארי. לצידם ניגנו איתמר בורוכוב ושניר בלומנקרנץ. כחלני ניצח על הכול באנרגיה בלתי נגמרת. רק עומר אביטל היה חסר על הבמה…
הקהל מילא את המועדון כבר בפתיחת הדלתות. הציפייה הורגשה בכל פינה. ברגע שהצלילים הראשונים בקעו מהרמקולים הכול השתחרר. הרחבה הפכה לטקס שבטי סוחף. הקצב לא עצר לרגע.
יותר ממופע נוסטלגי
ימן בלוז לא הגיעו לשחזר עבר. הם הגיעו להוכיח שהמוזיקה שלהם עדיין בוערת. כל רצועה מהאלבום נשמעה חיה ורעננה. הנגנים דחפו זה את זה קדימה בלי לעצור. כחלני רקד, שר וסחף את הקהל אחריו. החיבור בין כלי הנשיפה, כלי ההקשה והקולות נשמע מדויק. הגרוב האפריקאי עטף את הצליל התימני בטבעיות מוחלטת. הרגעים השקטים ריגשו. הרגעים המתפרצים הרעידו את הבארבי כולו.
יותר משעתיים חלפו בלי שהאנרגיה ירדה אפילו לרגע. ההל שר, מחא כפיים ורקד בלי הפסקה. בסיום התחושה הייתה ברורה. ימן בלוז עדיין נשארו כוח מוזיקלי נדיר בנוף המקומי והעולמי.
כמה רגעים באוויר
