חפירה של ים
הסיפור מתחיל בעצם בשנות השמונים של המאה שעברה, אני נמנה על אותם בחורים שמשכימים קום כדי לתפוס כמה שעות של גלישה בין גלי הים בחוף הילטון, חבורה מוזרה שצמחה הרבה לפני עוד בשנות השבעים. גם שלומי ברכה היה שם, בין גל לגל, הספיק להביא עמו חבר, יובל, הם התחילו להתעסק במוזיקה, החלו להופיע בפינגווין, בימים ההם, כשהסצנה רק החלה להתעורר, עוד לא סגורים על עצמם. בבקרים גולשים בים, בערבים מתחרעים בבילויים ומסיבות.
עם השנים התברג שלומי במפעל הגלשנים הארץ ישראלי של משפחת אלמוג – אינטר סרף ויצא לו מוניטין כמי שמתמחה ביציקת חרבות לגלשנים, ההתמחות נדבקה לשמו וכך נולד לעולם "שלומי חרבות" שדאג לעצב לעצמו גלשן ברוח לוחמנית עם צבעי הסוואה..
מכונת הזמן
על להקת משינה אני לא חושב שצריך לספר הרבה, כולם כולם יורדים לים וכולם כולם מכירים ומזמזמים או שרים בגרון ניחר את השירים שהפכו ללהיטי ענק בסצנת הרוקנ'רול והפופ הישראלי, אין בנמצא אחד שלא יודע שקו חמש…
עם השנים ועם ההתבגרות שלומי ברכה, שכתב והלחין שירים רבים במסגרת להקת משינה עושה גם לעצמו, עם חיבורים זמניים ואלבומים אישיים, יוצק לעצמו קו רציף ומגוון של יצירה ושיתופי פעולה.
אוכל, יין וצלילים
היום יציין שלומי ברכה את יום הולדתו ה- 63 וזו הייתה סיבה טובה למסיבה שהתקיימה אמש במועדון זאפה במתחם מידטאון, חברים רבים, אמנים, מוזיקאים, גולשים, צעירים, מבוגרים, החברים של שלומי, ממלאים את החלל הגדול של המועדון שחגג אמש לא רק את יום הולדתו של שלומי ברכה אלא גם את סדרת המופעים בטייטל – Chef & Show, במסגרתם המועדון מארח שפים מוכרים שיקבעו את התפריט לאותו ערב לפי טעמם. אמש היה תורו של השף טומאס יול שנחשף בתכנית הריאליטי "משחקי השף" ובימים אלו הוא חולק שותפות במסעדה תאילנדית תל אביבית חדשה "קון תאי" יחד עם השף יוסי שטרית.
שירים וסיפורים
אז אמנם רוקנ'רול בישיבה מסביב לשולחנות על מנות שף, יין או בירה וצפייה באיש הזה שיושב על כסא סטולי על הבמה ומשתף את הקהל במסע המוזיקלי והאישי שעבר מהשיר הראשון שכתב ועד לשיר האחרון שיצא השנה, 'הי זה אני'.
מופע שהוגדר כחד פעמי, עם תחושת אינטימיות אמיתית בחוג חברים ומכרים. ערב שכל כולו הוא פגישה אישית של שלומי והגיטרה עם הקהל לשיחה על החיים, על הסיפורים המרגשים שמאחורי השירים שכבר שזורים עמוק בפסקול חיינו.
כך הסיפורים על תחילת הדרך פינגווין, קולנוע דן, ההופעות הראשונות, החברים, החיבורים עם אמנים נוספים במסלול החיים, חלק מהם מתארחים על הבמה, ערן צור, גבע אלון ואייל אבן צור.
שיאו של המופע בסיפור של דני גרוס והשיר שהפך להמנון של החבר'ה בחוף הילטון שנוכחים במועדון – "איך היינו גולשים על הגלים | והים היה כל כך כחול | בזריחה הפראית כשהרוח דרומית | והשמש כדור ענק עגול | והמים עשויים קריסטל שקופים | אפשר את הסלעים לראות | והשקיעה… | ואחר כך יוצאים לבלות"
הבוקר יתעורר לו שלומי בשעה מאוחרת כנראה אחרי החגיגה, הים סוער מידי כדי לגלוש, אין סוול ואין סדר, אז בואו רק נאחל לו מזל טוב שלומי, לעוד שנים רבות של גיטרות ושירים, חרבות וגלשנים.
והנה כמה שירים שתיעדתי בסמארטפון
