יום שלישי, אוקטובר 27, 2026

איאן גילן – הקול הגדול של הרוק מגלה: הראייה נחלשת, הרוח עוד בוערת

גילן, שבשנה זו חגג 80 שנים, אומר שלא הרבה השתנה עם הגיל – אבל הוא אסיר תודה על חוש ההומור שלו. לדבריו: “זה מגוחך, זה להזדקן. זה צחוק בכל דקה. הדברים זזים קצת לאט יותר, אבל באמת – שום דבר לא השתנה… אם יש לך חוש הומור, אפשר לעבור את רוב הדברים.”

עיניים זה גם לשיר

ההודאה הישירה של איאן גילן, סולנה המיתולוגי של דיפ פרפל, ללא פילטרים, נגעה בלב המעריצים ברחבי העולם. גילן סיפר כי עבודת המחשב קשה, והקריאה כמעט בלתי אפשרית. למרות זאת הוא ממשיך לשיר, לנשום, ולעמוד בחזית הרוק הקלאסי. הוא מדבר על פרישה שעומדת בפתח אך עדיין לא סוגר דלת. יש בו עקשנות של רוקר ותיק שלא מוותר על הבמה. הסיפור הזה מעלה מחדש את השאלה: כמה זמן יש לנו עם אחד הקולות הגדולים בתולדות הרוק?

הזמר שהגדיר דור

איאן גילן נכנס לדיפ פרפל בסוף שנות השישים והביא איתו קול חדש. הוא שילב צרחה מיתית עם רכות מלודית. שירים כמו Child in Time שינו את כללי המשחק. הוא הוכיח שאפשר לשיר רוק כבד עם טווח של אופרה. זה היה החותם האישי והבלתי ניתן לחיקוי שלו.

שנות היציאה, החיפוש והחזרה

בשנת 1973 הוא עזב את הלהקה בשיא ההצלחה. הוא חיפש מרחב נשימה וניסה לגעת בכיוונים חדשים. במהלך השנים הוא הוביל פרויקטים שונים כמו Gillan ו-Ian Gillan Band. המסע הזה היה מלא עליות וירידות אמנותיות. גילן תמיד נמשך לאתגר הבא, בלי פחד לנסות. ואז, בשנות השמונים, הגיע האיחוד הגדול עם דיפ פרפל. הקול שלו שב לתוך המנוע הרועם של הלהקה. הכימיה חזרה, והקהל הריע כאילו לא עבר יום אחד.

דיפ פרפל על הבמה הישראלית

דיפ פרפל הגיעו לארץ כמה פעמים (חמש ליתר דיוק) ויצרו כאן מסורת של רוק חי. בהופעה בפארק הירקון, בתחילת שנות התשעים, עמד במרכז הבמה ג’ו לין טרנר. הוא הוביל את הלהקה בתקופה שבה גילן לא היה בהרכב. רק מאוחר יותר, זכיתי לראות את גילן עצמו על הבמה. זה היה בהיכל הספורט ביד אליהו, ושם הקול הגדול באמת עמד מולי בלייב.

איאן גילן ודיפ פרפל בתל אביב

הטווח, הצרחות, הכריזמה – הכל היה במקום. עבורי זו הייתה סגירת מעגל רוקיסטית, רגע שנשאר צרוב. המפגש בין הלהקה לקהל הישראלי המשיך לבעור לאורך השנים. כל ביקור הביא איתו אנרגיה חזקה ורגעים שלא חוזרים.

מבט קדימה

הגילוי האחרון על מצבו הבריאותי מציף דאגה אמיתית. עם זאת, גילן ממשיך להופיע ולהוביל את דיפ פרפל. הוא לא מוותר ולא נכנע למגבלות הראייה.

אמש (ראשון) הופיע עם חברי הלהקה בטביליסי שבגיאורגיה. לפני כן קיימו הופעות בדובאי ובמלזיה, שמתוכננות להמשך השבוע הבא. בנובמבר שעבר סיימו חברי דיפ פרפל סיבוב הופעות מלא. הידיעה מגיעה לאחר שהלהקה הכריזה על סיבוב הופעות נוסף באירופה בקיץ 2026.

הלהקה כבר מתכננת את העונות הבאות על הבמות. כל הופעה הופכת עכשיו ליקרה יותר מתמיד. לא רק בגלל המוזיקה אלא בגלל הסיפור האנושי מאחוריה.

מילה של מעריץ

איאן גילן ממשיך לבעור למרות הקשיים. הוא מזכיר לנו למה אנחנו אוהבים רוק. הוא מזכיר לנו שלפעמים הקול מנצח את החושך. כמעריץ שגדל על הצלילים של פרפל, הלב שלי איתו. אני מחזיק את הרגעים מההופעה קרוב ללב. כי גם היום, חמישים שנה אחרי, השירים שלו עוד מהדהדים בי.

הכי חדשים

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא