אפילוג – איך הכל התחיל
לקראת סוף הערב במועדון בארבי בנמל יפו, עצר אייל לינור, נגן הבס האגדי של להקת פופלקס, את החגיגה. מול קהל שמילא את המועדון, הוא חזר לאותם ימים רחוקים – ימי התיכון, טיולים להולנד, חיפוש אחר הריגוש שבסמים האסורים, והמפגש הראשון עם המילה LSD. מתוך הבליל הזה נולדו המילים ההזייתיות של "איציק", שיר שעד היום מסמל את התקופה.
כנס מחזורים של תל אביב התחתית
אמש הפך הבארבי לזירת איחוד, לא רק עבור חברי פופלקס – אפיזודה קצרה אך חרוטה בזיכרון מתחילת שנות ה־80 – אלא גם עבור מאות לובשי החולצות השחורות ואפורי השיער. אותם נערים ונערות של פעם, שפקדו את מועדוני הפינגווין, ליקוויד, זמן אמיתי ורוקסן, התייצבו לערב נוסטלגי, כמין "כנס מחזורים" של פליטי תל אביב התחתית.
הימים הראשונים – ההרכב והאלבום
פופלקס הוקמה בחסות הלייבל הצעיר הליקון וכללה את בני בלק (שירה), שחר בן ברק (גיטרה), ואייל לינור (גיטרת בס) – חיילים צעירים בצה"ל שצרפו אליהם את דודי "דובדיב" שלום על התופים.
הלהקה פעלה שנים ספורות בלבד אך הותירה אחריה אלבום אחד – "לפני השינה" – ובו עשרה שירים שהפכו לפסקול בלתי נשכח של האייטיז התל אביביים: "איציק", "שיר עם פולני", "מדברת". הקליפים מאותם ימים עדיין מרחפים בחלל הקיברנטי ומחזירים אותנו לימים ההם.
רוחות של איחוד
הרעיון לאיחוד נוסטלגי עלה כבר בשנת 2018 אך התפוגג. רק בשנה האחרונה קיבל רוח גבית ולבש צורה של מופע חד־פעמי. מי שדחף להרים את הערב היה לינור עצמו – האיש שחתום על המילים והלחנים ולצידו שחר בן ברק. את מקומו של בני בלק מילא הפעם קובי סנדהאוס (Magical Band, העכבישים מפלוטו) בליווי הזמרת מור יורמן, המתופף אמיר שוורץ, הכנרת עדן ענבר, והגיטריסט שיקו פלדמן.
החגיגה על הבמה
לאחר סט פתיחה של הדיג'יי המיתולוגי שרון "צ'ופי" פרינדליך, עלו חברי ההרכב לבמה. סנדהאוס פתח בהקדשה מרגשת ללוחם שנהרג במלחמה האחרונה, ומיד נשפכה האנרגיה אל "שיר עם פולני". הקהל – ותיקי הסצנה לצד צעירים שידעו כל מילה – הפך את הבארבי למסע בזמן של ארבעים שנה אחורה.
אורחים מהמיתולוגיה
אל הערב הצטרפו גם אגדות נוספות מהדור ההוא: אלונה דניאל (טאטו) עם "מחבואים" ו"על גגות תל אביב", ו־אבי בללי (מודוס וויוונדי, נקמת הטרקטור) עם "עפיפונים" ו־"משחק של דמעות". הקהל, כבר באקסטזה, שר יחד כל מילה.
מחוות ורגעי שיא
בין שירי האלבום שובצו גם מחוות ללהיטי התקופה – Psycho Killer, This Is Not a Love Song, I Ran. האווירה? מועדוני האייטיז במיטבם. השיא כמובן הגיע עם "איציק", כשסנדהאוס שר את השורה האלמותית: "קוראים לי איציק חושב שהעולם יפה". משפט תמים, פסיכדלי ונאיבי – מין מסר מהעבר אל ההווה.
לסיכום – מסיבת מחזור שלא תשכח
ערב האיחוד של פופלקס לא היה עוד הופעה – אלא מסיבת מחזור של תל אביב התחתית. לילה חד־פעמי שבו זכרונות, שירים ורוח נעורים נפגשו מחדש, והחזירו את הקהל לאותם ימים שבהם המוזיקה הייתה דרך חיים ולא רק פס־קול.
חושב שהעולם יפה
