תמיר גרינברג, אחד היוצרים המסקרנים של השנים האחרונות, משחרר את "C'est ma ville", סינגל שנולד בהזמנה של חברת אזורים עבור פרויקט "שכונת הרצליה ויל". על הנייר – עוד מהלך שיווקי עם פס־קול. במציאות – יצירה פופית צבעונית שמצליחה לרגש, לסחוף ולהציע אמירה רחבה יותר.
הטקסט נכתב באנגלית ובצרפתית, עם מנטרה חוזרת – "Ce n'est pas un rêve, c'est ma ville" – לא חלום אלא מציאות. משפט שמכיל בתוכו את לב הרעיון: עיר מודרנית שמחבקת אינטימיות כפרית, מקום שמציע ריגוש עירוני אך גם שלווה פנימית. בדיוק כמו השורה החוזרת: "I found peace in the thrill of it all".
המושג "In the thrill of it all" נטען בתרבות הפופולרית כבר עשרות שנים והופיע ביצירות מגוונות – מסרט הקומדיה ההוליוודי The Thrill of It All משנות השישים, דרך אלבום ושיר הנושא של סם סמית', אוסף ושיר של רוקסי מיוזיק, ועד גרסאות של להקות רוק כ־Black Sabbath ו־Thunder וגם של הזמר Berre. החזרה לביטוי אצל יוצרים שונים מצביעה על המשיכה שלו כמשחק לשון בין ריגוש לסערה רגשית, בין חוויה טוטאלית לבין חיפוש אחר משמעות בתוך ה"כול".
הנגזרות הטקסטואליות מרמזות על דואליות – "two phases switching like a laser gun" – חיים בשני מצבים, בין עולמות מנוגדים אך משלימים: וילג' וסיטי, פרטיות והמולת המון. קטעי השירה בצרפתית מעניקים לשיר מעטפת פיוטית, כמעט גלוית נוף רומנטית, שנוגעת ביופי האסתטי של העיר.
מעבר להיותו פס־קול לפרויקט נדל"ן, זהו שיר שממשיך את דרכו של גרינברג כמי שמחפש תמיד את נקודת החיבור בין אישי לקולקטיבי, בין מקומי לגלובלי, ובין תרבות לאקטואליה. עוד הוכחה לכך שמוזיקה יכולה להיות לא רק בידור, אלא גם שפה שמתווכת חלומות – וגם מציאות.
לא פעם שירים שנכתבו במיוחד לקמפיינים פרסומיים חצו את גבולות המותג והפכו ללהיטים בזכות עצמם – כך למשל "New Soul" של יעל נעים שהושק בפרסומת ל־MacBook Air והזניק אותה לבמות העולם, "Shut Up and Let Me Go" של The Ting Tings שזכה לחשיפה עולמית בפרסומת ל־iPod, או "Pink Moon" של ניק דרייק שהחזיר עניין מחודש ביצירתו אחרי שנשכח שנים, לצד דוגמאות מקומיות כמו "כמה עוד אפשר" של הראל סקעת ו"אף אחד מהשניים לא אוהב" של עברי לידר, שנולדו בקמפיינים של קוקה־קולה וסלקום אך מצאו עצמם מהר מאוד בראש מצעדי ההשמעות.
