להקת רדיו הד' חוזרת. אחרי כמעט שבע שנים בלי סיבוב הופעות, הלהקה הבריטית הכריזה על 20 הופעות בחמישה מוקדים מרכזיים באירופה: מדריד, בולוניה, לונדון, קופנהגן וברלין. התרגשות גדולה במעריצים – במיוחד על רקע ההופעות המרובות ב-O2 Arena בלונדון.
אבל לצד השמחה – הרעש מגיע ממקום אחר. קמפיין BDS, שמוביל את הקריאה להחרמת אמנים שתומכים בישראל או מופיעים איתה, הציב את ההופעות של רדיו הד' במרכז תשומת הלב. הסיבה: שיתופי הפעולה של הגיטריסט ג'וני גרינווד עם דודו טסה, שהופיעו יחד בתל אביב בשנים האחרונות. הפעילים טוענים כי מדובר ב-“artwashing” – שימוש באמנות כדי להלבין פעולות פוליטיות – ומבקשים להחרים את כל ההופעות.
רדיו הד' עצמם לא הוציאו תגובה רשמית. תום יורק, הסולן, הביע דעות מורכבות על הסכסוך, בעוד ג'וני גרינווד יצא כנגד הקריאות להחרים את הופעותיו עם טסה, וטען כי מדובר בצנזורה שמפלה אמנים על בסיס זהותם.
בפועל, המעריצים עומדים מול דילמה לא פשוטה: מצד אחד, הרצון לראות את הלהקה אחרי שנים ארוכות של חוסר פעילות; מצד שני, קריאות להחרים את ההופעות על רקע פוליטי. השאלה שמרחפת מעל כל העניין היא ישנה וידועה: האם אמנות יכולה להיות מנותקת מהפוליטיקה שלה, או שהיא תמיד משקפת את ההקשר שבו היא נוצרת?
לרגע הזה, זה לא רק סיבוב הופעות – זו גם דוגמה חיה למתח בין אמנות לחברה, בין מוזיקה לעמדה פוליטית, ובין חופש ביטוי לבין אחריות מוסרית.
