עידו שנצור בועט עם גרוב חם והפקה אנלוגית שמסרבת להתיישר. שירו החדש – "כהרף עין" מבקש לחדד מסר ברור – החיים קצרים, אז תנגנו עד הסוף. הגרוב מהדהד את הסבנטיז, העיבוד אוחז ברוק של פעם. הביצוע כולו נע קדימה בלי לחשוב פעמיים. החיים, המוות, והמרדף אחר הרגע הבא. שנצור כותב כאילו כל שיר הוא צוואה רגשית.
"אנחנו כמו מוצר עם תוקף", הוא שר בלי מסננים. "אבל אפשר להאריך רגעים דרך המוזיקה", מוסיף ומעמיק. 5:22 דקות של סאונד נקי, אותנטי, אמיתי עד העצם. מילין לחן והפקה אישית יחד עם כמה חברים באולפן.
מדובר בעצם במחווה לעידן הזהב של הרוק הישראלי. "הנכד של שלום חנוך" הוא שם האלבום המתקרב. שנצור עובר בין הסבנטיז לניינטיז כמו בתחנת רדיו שכבר לא קיימת. הכול מוקלט באולפן אמיתי, בלי פלגינים, בלי טריקים, בלי לייפות.
"הרגשתי שהשירים דורשים יחס של פעם", הוא אומר. "אני מאמין בהומור ברוקנרול – אבל לוקח אותו ברצינות".
הסאונד ישראלי, האמירה אוניברסלית, הלב לגמרי בפנים.
