אמש תם פרק נוסף ומאוד מכובד וחשוב בתולדות האופרות בארץ ישראל, אחרי שידידי אדר אבישר סיקר את הצגת הפרמיירה של טורנדוט, גם אנחנו זכינו לחוות את האופרה "טורנדוט" של ג'אקומו פוצ'יני במופע האחרון לעונה הנוכחית. אדלג לרגעים האחרונים ואציין כי הסטנדינג אוביישן שהעניק הקהל לקאסט שעל הבמה נמשך קרוב לעשר דקות על השעון…
שיתוף פעולה בינלאומי
טורנדוט חזרה לבמה הישראלית בגרסה עוצמתית שמרגישה כמו חוויה טוטאלית. אגדה סינית, מוזיקה אופראית מפעימה, תפאורה שמפעילה את הדמיון, ואנרגיה דרמטית שממיסה את הקרח. הפקה חדשה ומרהיבה של האופרה הישראלית בשיתוף האופרה המלכותית מקובנט גארדן, לונדון – שמצליחה לרגש גם את מי שלא דרך מעולם באופרה.
הפלייליסט שהאופרה הישראלית העלתה לקראת סבב המופעים
הסיפור סובב סביב טורנדוט, נסיכה קרת לב שמציבה שלוש חידות למחזרים. מי שיפתור – יזכה בליבה. מי שייכשל – יאבד את ראשו.
הדמויות והדרמה
כלאף, המגולם בכריזמה ובקול טנור בוער על ידי אלכסנדר אנטוננקו, הוא נסיך טטארי שמגיע חדור תשוקה ומוכנות להקריב הכול למען אהבה. קולו נע בין עדינות עזה להתפרצויות דרמטיות – במיוחד באריה "Nessun dorma" שבה הוא מכריז: "אני אנצח!"
טורנדוט, נסיכת הקרח, מגלמת את הקוטב הנגדי – דמות קפואה, פצועה, שמפחדת לאהוב. אלנה מיכאיילנקו מגלמת אותה בקול סופרן דרמטי, מרשים ומדויק. הביצוע שלה לאריה "In questa reggia" חושף את עומק הכאב והזעם שמאחורי החוקים הקטלניים שהיא מכתיבה. היא אינה סתם אכזרית – היא מגינה על צלקת.
ולצידם – ליו, שפחתו הנאמנה של טימור, אביו של כלאף. מגלמת אותה אלה וסיליבצקי, סופרן לירי שובר לב. דמותה של ליו היא הלב הפועם של האופרה, ונוכחותה הרכה היא מה שמפגיש את הקהל עם האפשרות לרוך, הקרבה ואהבה שאינה דורשת דבר. האריה "Tu che di gel sei cinta" שביצעה – אחרונה שנכתבה בידי פוצ'יני – מחלחלת אל תוך הנשמה.
הקיסר אלטום, אותו גילם בתבונה קולית ובשלווה מרגשת איתן דרורי, מוסיף שכבת סמכות וכובד ראש להתרחשות, ומולו שלושת השרים – פינג, פאנג ופונג – מספקים ממד תיאטרלי, פילוסופי ולעיתים קומדי, בביצוע משולש משובח ומדויק.
הבימוי של אנדריי שרבן מדגיש את המתח הפסיכולוגי. התפאורה של סאלי ג'ייקובס בונה עולם עשיר ודמיוני. המוזיקה של פוצ'יני – ביצירה האחרונה שלו – שוברת מוסכמות, נעה בין מסורת לאוונגרד, בין ברזל לשירה. הסצנות מלאות צבע וקונטרסטים, רגעים של שקט מול התפרצויות רגשיות.
כלאף מציב חידה משלו לנסיכה – האם תדע את שמו? ליו, מאהבת שותקת, בוחרת להקריב את עצמה בשיא טרגי. טורנדוט מתרככת, משילה את השריון ונוגעת לראשונה ברגש אמיתי. "אהבה" – היא הלחישה שהופכת לסוף.
תזמורת, מקהלות ובמה מפוארת
הסיפור מתפרש על פני שלוש מערכות, שאורכן יחד עם ההפסקות הגיע לשלוש שעות בסך הכל. התזמורת הסימפונית ראשון לציון בניצוחו של דן אטינגר נושאת את כל הדרמה על גלי הצלילים. לצידה מקהלת מורן בניצוחה של עמית כרמל, ומקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתי ברקוביץ – כולם מעניקים למופע גוף נשימה ונשמה.
היסטוריה מקומית: טורנדוט על בימות ישראל
"טורנדוט" תמיד התקבלה כאן בהתלהבות – גם בגלל הסיפור וגם בזכות המוזיקה.
מאז שנות ה־60 וה־70 עלו בישראל גרסאות שונות של האופרה – לעיתים קונצרטנטיות, לעיתים מופעים מלאים. משנות ה־90 החלו הפקות רחבות היקף באופרה הישראלית, עם סולנים בינלאומיים וגם שמות מקומיים בולטים. ההפקות הצטיינו בעיצוב עשיר או בפרשנויות מודרניות – אך תמיד בשיא הדרמה.
אין ישראלי שלא מזהה את האריה Nessun dorma, אחד הקטעים האופראיים האיקוניים בעולם. "טורנדוט" הפכה כאן לשם נרדף לחוויה אופראית – גדולה מהחיים, עמוסת רגש ובלתי נשכחת. הקהל הישראלי, צעיר או ותיק, אימץ אותה אל לבו.
גם כשמחשיך – ממשיכים לשיר
אבל מה שהופך את ההפקה הזו ליותר מעוד חוויה מוזיקלית – זו העובדה שהיא כמעט ולא קרתה. ביוני 2025, בעיצומה של הלחימה – מבצע "עם כלביא" – עצרה המציאות את ההפקה. אזעקות, טילים, שיבושים, קהל שנשאר בבית.
אבל הצוות לא ויתר. הסולנים – רובם מחו"ל – נשארו בארץ. התזמורת, המקהלות, הצוות הטכני – כולם נשארו. מתוך כ־200 משתתפים, כולם שבו לבמה ברגע שניתן. החזרות התחדשו מתוך תחושת שליחות. הדרמה של האופרה פגשה את הדרמה של המצב. זו כבר לא הייתה רק אופרה – זו הייתה הצהרה. גם תחת איום – האמנות חיה.
והקהל? עמד על רגליו. ומחא כפיים. לא רק על המוזיקה. על העמידה. על האומץ.
מחשבות רבות
ואחרי שיוצאים מהאולם והפואיה הענק של בית האופרה הישראלית בסופו של הערב אחרי חצות, עולות מחשבות בעקבות המופע, הרי הסיפור של בת המלך ושלושת החידות איננו המצאה סינית, נזכרתי בעוד כמה מקורות שעסקו בנרטיב הזה..
סיפור הטורנדוט המקורי והמקורות הסיניים
האגדה שממנה שאב פוצ’יני השראה היא סיפור סיני עתיק, שבו נסיכה חכמה ויפה מציבה לארוסיה הפוטנציאליים שלוש חידות קשות. מי שלא יפתור אותן – ימות. זה סיפור על כוח, חוכמה, נקמה וגבולות אהבה. הסיפור משקף רעיונות של צדק אלים ושליטה נשית, שנחשב לנדיר בספרות המזרח.
סיפור חידות בערבית ובלשון עם מהמדבר
במסורות עם של מדבריות ערביות מופיעים סיפורי חידות ונסיכות שמאתגרות מחזריהן, שבהם כל טעות מובילה לעונש חמור, לעיתים מוות. חידות הן מבחן של חוכמה, אומץ ולעיתים של כוח גברי מול תבונה נשית.
"הנסיכה והשלושה פאזלים" במערב אירופה
אגדות אירופיות רבות כוללות נסיכות שמציבות חידות או משימות למחזרים כדי לזכות בידה. לדוגמה, סיפורו של המלך ארתור וסיפורו של המלך שנאלץ לפתור חידות או משימות מורכבות כדי לזכות בכס המלוכה או בנסיכה.
המיתולוגיה היוונית – סיפור הספינקס והאודיסאוס
סיפור הספינקס בעיר תבי – בה מציבים חידה למבקרים, והכישלון מוביל למוות – דומה מאד למוטיב של חידות עם סכנת מוות. האודיסאוס הוא זה שפותח את החידה ומציל את העיר. כאן החידה היא מבחן אינטלקטואלי ומפתח לשרידות.
אגדות עם בתרבות אפריקאית
מספר עמים באפריקה מציגים סיפורי נסיכות או מלכים עם מבחני חידות לתובנות, שבהם הכישלון מביא לעונשים. באגדות אלו לעיתים מדובר על חידות של מוסר, צדק וחוכמה.
הנושא של נסיכה או דמות נשית שמציבה חידות למחזריה, כשכישלון גורר עונש קשה, חוזר במוטיבים רבים בתרבויות שונות. הוא משלב מוטיבים של חוכמה, עוצמה נשית, פחד, נקמה, ואתגרי כוח ואהבה. כמו בטורנדוט, לעיתים ההגנה על כבוד ונקמה יוצרת מחסום בין דמויות, והפתרון האמיתי טמון בוויתור על שליטה והקרבה.
