מלכת הבמה של ירושלים – העיבוד התיאטרוני המרהיב בבית ליסין מהספר המצליח אל קדמת הבמה: הסיפור שמסרב לחדול לרגש. מלכת היופי של ירושלים היא סאגה על משפחת ארמוזה, בני הקהילה הספניולית בירושלים, מתחילת המאה העשרים והשלטון התורכי, דרך שנות המנדט הבריטי, הקמת מדינת ישראל ועד תחילת שנות השבעים.
מהספר לבמה
מסע מהספר לרחובות ירושלים של פעם "מלכת היופי של ירושלים", הרומן של שרית ישי-לוי, הפך לתופעה. הספר שיצא בשנת 2013 נמכר במאות אלפי עותקים. הוא כבש את לב הקוראים עם סיפור משפחתי סוחף.
עתה, הסיפור עולה לבמה בגרסה מרגשת ויזואלית בבית ליסין. זהו עיבוד עשיר שמחזיר אותנו לירושלים של תחילת המאה ה-20.
עיבוד שכולו נשמה, אהבה, וירושלים
המחזה עוקב אחרי לונה, בת למשפחת ארמוזה. אהבה בלתי אפשרית, מרד נשי, ומורשת כבדה – הכול שם. העלילה מתמקדת בקשר שבין לונה לדוד, חייל בריגדה. זו לא רק דרמה – זו קריאת לב אל הנפש הנשית של התקופה. את הגרסה לתיאטרון עיבדו וכתבו ליאת פישמן לני ושלומית ארנון בר-לב, השתיים הצליחו לשלוף מתוך הסאגה הארוכה את סיפור העלילה המתמקד באהבתה של לונה. הבימוי של אודי גוטשלק מנווט בין רגש לסגנון באלגנטיות.
ליהוק שמבריק על הבמה
כרמל בין ודניאל גל לסירוגין מגלמות את לונה. הן מצליחות להעביר נוכחות של כוכבת ירושלמית מלידה. לצדן משחק יורם טולדנו בדמותו של גבריאל, האב הקפדן והאוהב גם יחד. קרן צור בדמות רוזה האם של לונה ודינה בליי בדמותה של הסבתא מרקדה. את דמותה של האחות רחליקה מגלמת השחקנית מאי קשת. השחקן אסף יונש מביא את דמותו של דוד גולדמן, "האישכיניזי" כדברי הסבתא, החייל המשוחרר מהבריגדה ששובה את ליבה של לונה. דמות אנושית, אך שבורה מאהבה נכזבת לזו שנותרה באיטליה. עוד שחקנים בתפקידי משנה נוספים – אור אבוטבול/תום חגי, ניר קרני, מייק אלישקוב, שקד קנוביץ. הקאסט כולו מרגיש מחובר לשורשים, לתקופה, ולמוזיקה.
תפאורה, מוזיקה ולדינו – תפאורה של זיכרון
סבטלנה ברגר עיצבה תפאורה צבעונית מרובדת. היא מאפשרת מעבר קל בין זמנים ורחובות ירושלים. המוזיקה, פרי יצירתו של אלעד אדר, שוזרת לדינו מקורית. היא הופכת לרכיב חי, לא רק ליווי – אלא נשימה של ממש. הצלילים מוסיפים שכבת עומק שמחברת בין עבר להווה. הוסיפו על כך את פעימת הדופק הנשמעת באולם ברגעי ההתאהבות… האווירה שנרקמה על הבמה במהלך המחזה לקחה אותי כמה עשרות שנים לאחור, עת שצפיתי ברוויו התיאטרלי- מוזיקלי "בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון המנוח, השפה הספניולית שנשזרה במשפטי השחקנים. מילים כ-קירידו (יקירי, אהובי), דיו גרנדה (אלוהים הגדול), דיו סנטה (אלוהים הקדוש), בסטה (די, מספיק) ואפילו האמירה "קבסה די קולו" (ראש תחת) שעורר אצלי פרץ צחוק, העיבוד ירד עד פרטים קטנטנים שמוסיפים אמינות לעלילה ולתקופה כגון השימוש במילה כומו במקום כמו שבמקור זה גיור למילה הספניולית קומו "איך" או ההגייה הירושלמית למספר מאתיים "מאאתיים".
שפה בימתית שלא נכנעת למלודרמה
המחזה מציע סיפור מרוכז, שאינו נפרש על פני דורות. הבחירה למקד את העלילה בלונה ובדוד מחזקת את הדרמה. הקהל עובר מסע רגשי במעברים חדים אך טבעיים. גם מי שלא קרא את הספר, יתחבר לסיפור. זה תיאטרון של רגש, שפה, ואסתטיקה – לא פחות.
מילה של יוצרת
בתוכנייה שיצאה לאור עם ההצגה מובאים את דבריה של מי שעומדת מאחורי הסיפור – שרית ישי לוי. מצאתי לנכון להביא כאן את דבריה כמות שהם – "בחודש ספטמבר 2016 השתנו חיי. אז יצא לאור הרומן הראשון שכתבתי בימי חיי "מלכת היופי של ירושלים" ומאז השמיים הם הגבול. הספר זכה להצלחה כמעט מרגע יציאתו לאור, תורגם ל- 21 שפות, זכה בפרסים, הפך לסדרת טלוויזיה המשודרת ב- yes ובנטפליקס וכעת עובד למחזה בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ'ר.
"מלכת היופי של ירושלים" הוא ספר שנכתב בדם ליבי, ובאהבה רבה למשפחתי, לשושלת ולמורשת ממנה אני מגיעה. נולדתי בירושלים דור שמיני למשפחה ממוצא ס"ט, משפחה ישראלית שורשית בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה.
במשך שנים נמנעתי מלייחס את הסיפור שאני מספרת לאוטוביוגרפיה האישית שלי ושל משפחתי, מתוך כוונה שהקורא יפליג לתוך הספר וימצא בו את עצמו. ואכן, מאז יצא הספר לאור, בפגישותיי עם קוראים בארץ ובחו"ל בהרצאות שאני מעבירה, אני שומעת מקוראים רבים את המשפט: "זה כאילו הסבת לשולחן בבית משפחתי וסיפרת את סיפורה". אין דבר מרגש מזה כשקורא מזדהה עם הסיפור שכתבת ומרגיש כאילו הוא נכתב עליו. אולם עתה עם עיבוד הספר למחזה ובעקבות שיחה מרגשת שהייתה לי עם השחקנים, הבמאי והמחזאיות, אני מרגישה כי הגיע הזמן להתוודות: הספר אמנם אינו אוטוביוגרפי אך הוא נכתב בהשראת דמויות, סיפורים, אגדות והגדות שהכרתי מימי ילדותי ונעורי. הדמויות המרכזיות בספר מבוססות ברובן על אנשים אמיתיים, אך הן שונות מהן מאוד ולא אחת הלחמתי שתי דמויות מהמציאות לדמות אחת מהדמיון. אירועים היסטוריים שהתרחשו בארץ ישראל ובמדינת ישראל מסוף המאה ה- 19 ועד לאמצע שנות ה- 70 שזורים בחיי הגיבורים. הסיפור, המיסטיקה וההווי הירושלמי המתקיימים בספר הם בחלקם סיפורים ששמעתי מפי אימי, אבי, סביי, סבותיי, ובני משפחתי האהובים.
במהלך כתיבת הספר חוויתי אירוע פלאי: על אף שאני כותבת בספר על תקופות שטרם נולדתי בהן, חשתי כאילו אני חיה בהן, חשה את הסיפור בגופי וחוזה אותו בעיניי. כאילו הייתי שם בסמטאות הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בתקופת התורכים במאה ה- ,19 כאילו אני מהלכת בסמטאות שוק מחנה יהודה בתקופת המנדט ומריחה את ריח התבלינים ואת ריחו של הפרי הנרקב.
היה זה מסע שארך שש וחצי שנים של כתיבה, מסע במנהרת הזמן של ארץ ישראל ומדינת ישראל ושל משפחתי המושרשת כאן מזה דורות, מסע אל תוך הנפש שלי.
שואלים אותי מאיפה הסיפור? מה אמת ומה בדיה? מה מציאות ומה דמיון ? אני מאמינה כי חוט עתיק קושר אותי כמו את כל בני האדם אל האימהות והאבות הקדמוניים שלנו, חוט שבו שזורים חיים וזיכרונות מחייהם שהועברו אלי והשזורים כיום בחיי שלי וישזרו בחיי ילדיי ובחיי ילדיהם שלהם. לנצח נצחים. והחוט הזה הוא שהעניק לי את הידע ואת ההשראה כשכתבתי את מלכת היופי של ירושלים".
מילה של המחזאיות
באותה תוכנייה שאזכרתי קודם לכן מצוי גם חיבורן של ליאת פישמן לני ושלומית ארנון בר-לב, המחזאיות שעיבדו את הספר לבמה, כדאי לעיין בדבריהן – "כאשר ניגשנו לעיבוד הבימתי של "מלכת היופי של ירושלים", האתגר המרכזי שעמד בפנינו היה לקחת את הרומן העשיר והמורכב של שרית ישי-לוי המתפרש על ארבעה דורות ולהפוך אותו ליצירה תיאטרונית עצמאית המדברת בשפת הבמה ומתמקדת בזמן אחד ובגיבורה אחת, אשר דרך סיפורה תעבור ההיסטוריה המשפחתית כולה.
בחרנו להתמקד בלונה ארמוזה, דמות שובת לב ומלאת סתירות, הנעה בין תשוקה לחובה, בין רצון אישי למציאות חיצונית. לונה, בעינינו, היא אישה שהקדימה את זמנה – צעירה המבקשת לאהוב, לבחור, לחיות לפי צו ליבה, אך מוצאת את עצמה כלואה בתוך מסגרות משפחתיות, חברתיות ולאומיות המכתיבות את דרכה.
במהלך העבודה על המחזה, לא יכולנו להתעלם מהמציאות שבה אנו חיים – מציאות שבה הרצון להגשמה פרטית עומד במקרים רבים בקונפליקט עם המציאות החיצונית של החיים במדינה שלנו, המזמנת תדיר אירועים קשים מבחינה לאומית, הנכנסים באלימות לתוך החיים האישיים. המתח הזה, בין האישי לציבורי, בין הפרטי ללאומי, בין הלב למציאות, מלווה את לונה ומלווה גם אותנו.
העיבוד הבימתי מבקש, להעניק קול לנשים שנאלצו לוותר על אהבתן, על חלומותיהן, על עצמן, למען מה שנחשב "הנכון" או "המתאים". לונה, כמו רבות אחרות, מבקשת לפרוץ את המעגל הזה, לשבור את הקללה המשפחתית, ולבחור בעצמה. המחזה אינו רק סיפור על אהבה, אלא גם על זהות, על שייכות, על מסורת ועל שינוי. הוא מזמין את הקהל להרהר בשאלות של חופש בחירה, של נאמנות לעצמנו ולשורשינו, ושל היכולת לשנות את גורלנו, גם כאשר נדמה שהוא נכתב מראש."
מילה של צופה
אהבתי כל רגע נתון במהלך המחזה, נהנתי מהמשחק, מהאווירה שקודמה עם תפאורה וצלילי אספניה במלל ובמלודיה, מהעלילה, הדמויות והדרמה שהתפתחה, אם שואלים אותי אומר שכדאי להתארגן על כרטיסים ולא להחמיץ את החוויה הזו.
כאן כרטיסים לתאריכים הבאים
