אחד המוסדות הכי ותיקים בתל אביב עוד מהימים שלפני קום המדינה, קיפד אמש את שרידי נשמתו המיתולוגית לאחר שהבניין בו שכן סמוך לקרן הרחובות אלנבי ופינסקר הפך לזירת הרס בעקבות פגיעה טיל שיהאב 3 ששוגר מאירן לעבר ישראל. פגיעת הטיל גרמה לנזקים אדירים באזור והרס במבנים רבים.
אחד הבניינים שנפגעו באורח קשה מאוד מנפילת הטיל היה הבניין בו הוקם בשנת 1940 בית הקפה "נגה" בסגנון אירופאי
נוסד במקור בשנת 1933 כבית קפה וינאי, בסגנון אירופאי-מודרני, ולאחר כמה שנים עבר למיקום המוכר: פינת פינסקר 4 ואלנבי בתל אביב.
כך הוא נראה לפני הפגיעה, מתוך גוגל מאפס
כך תואר הבניין ב"תל אביב פדיה" – "בית זאב ונגרמן הניצב ברחוב פינסקר 4 נבנה בשולי שכונת נחלת יצחק סמוך לכיכר ב' בנובמבר ומול אופרה מוגרבי. הבית תוכנן בשנת 1934 על יד האדריכלים יוסף נויפלד (1899-1980) ויעקב ירוסט (1902-1992) בסגנון הבינלאומי עם מאפיינים קלאסיים: פינות ישרות נטולות קישוטים, שורות חלונות אופקיים, ובחזית הדרום-מערבית הקרובה לשפת הרחוב מרפסות אופקיות פתוחות. האגף הצפוני בנוי בנסיגה לרחוב ומותיר מרווח המאפשר את קיומה של חצר רחבה.
למבנה קומת קרקע מסחרית, קומת גלריה, שלוש קומות מגורים ושני גרמי מדרגות. במחצית השניה של שנות השלושים איכלסה קומת הקרקע את 'קפה ספיר' ששינה שמו ל'קפה וקונדיטוריה נוגה'. היה במשך שנות דור אחד מבתי הקפה הידועים בעיר. בעיקר בזכות הלהקות שניגנו והופיעו בו לצד הסועדים בפנים המבנה וברחבה שבחזית הבית."
בשנות ה‑60 וה‑70 של המאה שעברה הפך בית הקפה ל"בורסת המוסיקאים". מקום שבו היו נפגשים נגני "חלטורה" (הופעות מזדמנות), זמרים, להקות וחבריהם כדי לסגור שיבוצים בהופעות, חתונות, בר־מצוות ואירועים נוספים.
בשיא פעילותה של בורסת המוסיקאים היווה בית הקפה כמרכז של מאות נגנים, מקום בו נולדו היכרויות מוסיקליות ולמפגשי יוצרים. בין המוזקאים שנהגו לשבת בו היו גם הרבה מוזיקאים ששירתו במקצועם\אומנותם בצבא – תזמורת חיל האוויר ולהקות צבאיות.
בשנות ה‑80, עם ההתרוקנות התעשייה המוסיקלית הקטנה, הפך המקום לבר ביליארד סנוקר פעיל במיוחד, ושינה את אופיו ממוסד מוסיקלי למועדון ביליארד לילי
המקום פעל עד שנת 2015 וזכור בעיקר כמועדון ביליארד מרכזי.
לפני למעלה מעשור יזם המוסיקאי משה אבני שהיה מאותו חוג מוסיקאים שמצאו את פרנסתם במפגשים בבית הקפה עמוד ברשת פייסבוק בשם “זכרונות מקפה נגה”, שבעקבות פעילותו התקיים אירוע איחוד של מאות מוזיקאים מימיו הראשונים אליו הגיעו כמה מאות מוזיקאים ותיקים שנהגו למצוא את פרנסתם בימים ההם באותה "בורסת אמנים".
באופן אישי זכיתי לחוות את בית הקפה המיתולוגי כנער צעיר מאוד בתחילת שנות השבעים כאשר שימש במוצאי השבתות כמועדון ריקודים. שם זכיתי לשמוע לראשונה להיטי רחבות אלמותיים כצמד הלהיטים של הלהקה הספרדית Barrabás, להיטים שממשיכים להרקיד עד הימים הללו – "Woman " ו – "Wild Safari" . השיר הראשון היה באותם ימים להיט בינלאומי שכיכב בראשי המצעדים הרדיופוניים ובמועדוני הריקודים באירופה, קנדה וארה"ב. לצד שני להיטים אלו כיכב במועדון גם התקליטון של הכוכב האפריקאי מנו דיבנגו עם הסינגל "Soul Makossa" שהוכתר בהמשך כשיר הכי מסומפל בעולם.
כמה שנים מאוחר יותר כבד עבדתי בחנויות תקליטים ותקלטתי במועדוני נוער, השירים ההם היו תמיד בתיק התקליטים שלי. מאז השירים הללו מזכירים לי את הקפה..
הסינגל Soul Makossa בגרסת מאוחרת
על אותה בורסת אמנים מיתולוגית כתב העיתונאי וחוקר המוזיקה דודי פטימר בכתבה שהתפרסמה בעיתון מעריב – "בסוף שנות ה־50 הפך ‘נגה’ לבורסת המוזיקאים של ישראל, אלו שזכו לכינוי ‘חלטוריסטים’", מספר הבמאי והמוזיקאי משה אבני, שחקר את תולדות “נגה" ומנהל בעשור האחרון את קבוצת הפייסבוק “זיכרונות מקפה נגה" שבה חברים מרבית המוזיקאים הוותיקים שבילו שם. “בעיקר היו מגיעים לשם כדי לייצר כל מיני הרכבים מהיום להיום ולנגן בכל מיני שמחות, חתונות ואירועים. היו גם אמנים שהיו מגיעים ל’נגה’ כדי לחפש עבודה ולצאת משם לסיבוב הופעות. אמרגן שישב ב’נגה’ היה לוקח כמה אמנים שישבו שם ומוציא אותם לסיבוב ברחבי הארץ עם נגנים. לי יצא להופיע בסיבוב כזה עם רומן שרון ז"ל ועדנה לב. היו איתנו גם קוסם ואחד שבולע אש. כל נגן שחיפש להופיע ידע שב’נגה’ הוא יוכל למצוא עבודה".
בשנת 2013 הכתב אילן לוקץ הכין כתבה מצולמת אודות בית הקפה כשאסף כמה מאותם נגנים שמצאו את פרנסתם בבורסת האמנים. צפו בכתבה.
