הזמרת והיוצרת שי המבר משיקה את הקליפ החדש לשיר "עוד יום במזרח התיכון" – שיר הנושא מתוך אלבומה האישי שיצא לאחרונה, שנולד בלב תקופת הלחימה ומביא לראשונה את קולה של אשת המילואימניק בישראל.
בפרויקט יוצא הדופן, מצטרפות לשי 15 נשים – בנות זוג לחיילי מילואים – לשירה משותפת, מרגשת ועוצמתית, המעניקה קול לחיים השקטים והכואבים מאחורי החזית: הדאגה, ההיעדרות, ההתפרקות והכוח של כל אישה ואישה שמחזיק את הבית שלה אבל גם את המערכה כולה.
הפרויקט נולד מתוך שיתוף פעולה עם נשות המילואימניקים, במטרה להציב זרקור על מציאות בלתי מדוברת.
זה לא רק שיר – זו הצהרה. מציאות יומיומית של נשים שנושאות על עצמן את העורף ומבקשות בתוך ים הכאב- שיראו גם אותן.
והנה הביצוע החי הראשון, כפי ששי בצעה אותו במסיבת השקת האלבום במלון סוהו ביפו
כך הבוקר שי המבר עם יציאת הקליפ החדש – "
מתגעגעת כמו משוגעת
ואין לי בית בשום מקום
אולי הלילה נהיה ביחד
על כוכב בחלל החיצון.
עוד יום
במזרח
התיכון.
שיר הוא לא רק מילים.
הנה הפנים שלו
הנה החיים שלנו.
לסטודיו קטן בדרום תל אביב נכנסו אחת אחרי השניה חמש עשרה נשים שכשהעיניים שלי פגשו את שלהן הרגשתי שאנחנו לא צריכות להחליף אפילו מילה אחת כדי לדעת מה בלב של השניה. כל מה שהיה צריך זה קיר לבן ומצלמה. החדר כולו רעד.
כשכתבתי את השיר הזה עברו כמה חודשים מאז שהתחילה המלחמה, עשיתי את הדבר היחיד שאני יודעת לעשות כשאני מרגישה אבודה וזה לכתוב. בחוץ העולם התהפך ובבית הריק שלי השירים הצטברו ונהיה לי אלבום שלם שמדבר רק את הדבר הזה. להיות האישה שנשארת בבית כשהגבר שלה יוצא להלחם.
מה שקרה כשצילמנו את הקליפ הזה זה שהרגשתי את ההפך המוחלט ממה שהרגשתי שכתבתי את האלבום. הרגשתי שכולנו יושבות ביחד באותה סירה קטנה בלב ים ומנסות להביא אותה לחוף בשלום במשוטים השבורים של הנפש, מראשון לשבת לראשון. אבל ביחד.
שיר הוא לא רק מילים, ולתוך המלחמה הארוכה הזאת, ובתוך כל הכאבים כאן, אני מבקשת לשים את האור על נשות המילואמיניקים המרהיבות שכבר מאות ימים ולילות מחזיקות את הבית כולו על הגב, לא רק את שלהן, אלא את הבית של כולנו.
וכמה שזה כבד.
תודה לנשות המילואימניקים המדהימות שלקחו חלק בצילומי הקליפ. אני מאוהבת בכן עד כלות.
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.