המחזה "חוקים לחיים" שנכתב בידי המחזאית הבריטית סם הולקרופט, עלה לראשונה בתיאטרון הלאומי של בריטניה בלונדון לפני עשור.
מדובר במה שקרוי קומדיה אפילה או לחילופים מחזה קומי טרגי ואפילו קומדיית מצבים בזווית מסוימת המציגה את חוסר התפקוד בתוך משפחה לצד העיסוק בנורמות חברתיות.
במקור מדובר במשפחה בריטית המתכוננת לארוחת צהריים של חג המולד, מפגש במהלכו המתחים הבין אישיים מתחילים להיחשף תוך כדי הצגת בעיות משפחתיות על כל צעד ושעל. לצד אופיים השונה של כל אחת ואחד מהדמויות במחזה, ישנה גם מערכת חוקים התנהגותיים המוכתבים לדמויות כמאפיינים.
בגרסה שאומצה על ידי התיאטרון הקאמרי ועובדה ובוימה בידי ארז דריגס עבר המחזה גיור כהלכה. במקום חג המולד מתכנסת המשפחה לערב ליל הסדר המשפחתי. המחזה עלה לראשונה בתיאטרון הקאמרי לפני כארבעה חודשים, אמש התקיימה הצגת הפרמיירה החגיגית.
תפקידים וחוקים
הדמויות – ליאורה אם המשפחה מגולמת על ידי אודיה קורן ("ימים טובים פי אלף"), מדובר בארכיטייפ של קלפטע המכורה למשככי כאבים ולניקיון מוגזם כאשר היא לא בשיווי משקל נפשי, בעלה אביגדור המגולם על ידי דודו ניב, דמות הישובה בכיסא גלגלים ועל פי סיפור המחזה אחרי אירוע לב ושבץ מוחי, נטול כושר דיבור ותנועה למעט דפיקות בידו הבריאה על מסעד הכסא והמהום הברות, במהלך העלילה הוא מתגלה כעבריין מין עלוב שנטפל לכל חצאית. לבני הזוג יש שני בנים, הראשון, הצעיר מתן המגולם על ידי שהם שיינר, זמר לא יוצלח שהסב עצמו לעריכת דין, הוא מתאפיין בכך שכל פעם שהוא משקר הוא חייב לשבת, פעילות בלתי רצונית, בת זוגו היא שירלי, אותה מגלמת השחקנית יעלי רוזנבליט ("שבורים שבורות" של מרכז ענב, "רינגו", ו"חובזה" בקאמרי) והיא מחשיבה עצמה לקומדיינית, ובעצם היא די מטורללת ויש לה בעיות התנהגות בין קהל בוגר… למתן יש אח בשם בועז אותו מגלם ערן מור הנשוי לאיה המגולמת על ידי אנדריאה שוורץ ("כח עליון", "מה קרה לעולם"), מתן משנה את קולו כל פעם שהוא רוצה ללעוג לזולתו, אשתו חייבת לשתות אלכוהול כדי לעמוד על דעתה הלעומתית. דמות נוספת במחזה היא יובל, בתם של בועז ואיה הנכנסת לבמה רק בחלק האחרון של המחזה.




עם הכללים הללו והדמויות האלו אנחנו, הקהל, זוכים בשעה ורבע במהלכן ההתכנסות לקראת ליל הסדר הופכת לחשיפת כל החוליים, כל השדים, כל הבגידות, כל המשקעים המשפחתיים והבין אישיים ברוח הומוריסטית שגורמת לקהל לא אחת לפרצי צחוק.
המחזה הופך למעשה לסדנת יחסים בין אישיים תוך קיומם של צרור החוקים שהופכים את כל העלילה לסוג של משחק חברה מטורף ומוטרף. לקהל לא נותר אלא לברך – "איזה מזל שזאת לא המשפחה שלי". כי בעצם, מתחת לצחוק מסתתרים גם לא מעט סודות ודרמה.
בני האדם צריכים חוקים
הבמאי דריגס מבקש להגדיר את ליבת המחזה כך – "אנחנו כבני אדם, צריכים חוקים. השאלה היא מי בעל הבית – אתה או החוק הפנימי שלך?" כאשר אנחנו הצופים עוקבים אחר העלילה מניח בפנינו הבמאי לוח אלקטרוני עליו מופיעים שמות הדמויות, ההתנהגויות האופייניות שלהם ומה הן מבקשות להטמיע או להסתיר. זה מחזק את תחושת הידע המקדים ומסייע להרמת המורל בקהל. מעין טבלת חוקי משחק בהצגה שתפאורתה מוקפת במעין לוח משחק חברה דוגמת סולמות ונחשים, או מונופול, להתקדם בשלבים על פי כללים…
במסגרת עבודת התרגום והגיור של המחזה ישנן כמה התבטאויות שנוגעות באקטואליה העכשווית שמגיעות לשיא בפרץ תוכחה "אני פסיכולוגית, בי אי אמ אי" או כינוי האב המזדקן בתואר "קצב" שאינו מותיר דמיון לאילו מנשיאי ישראל הכוונה…

המחזה חוקים לחיים בתיאטרון הקאמרי. צילום שמחה ברבירו


כמה קרדיטים לדרך: תפאורה – אלכסנדרה נרדי, תלבושות – ארנה ברט שמעוני, מוזיקה – כנען לבקוביץ', אל כנען חובר צוות נגנים שנטלו חלק בהקלטת הצלילים ומנגינות הליווי של העלילה – עמליה שפירא – חליל, תמר מלצר – אבוב, יעלה אור לוי – בסון, דניאל רון – כינור ויעל שמילה – צ'לו. כנען איפיין את פס הקול בקריצה לסיפורים כמו פטר והזאב ודומיו…צריך פשוט להאזין.
כך השחקנים על המחזה שהם משתתפים בו
טעימה מההצגה

