ש אלבומים שמנסים להרשים. יש אלבומים שמנסים להישמע גדולים. ויש את "יום אפרורי ברמת גן". אלבום הבכורה של בן לוי ולי שי בוחר בדרך אחרת. שקטה יותר. קרובה יותר. אנושית יותר. שמונה שירים מרכיבים כאן יומן רגשי משותף שנכתב לאורך שנים של חברות ויצירה. מהתיכון ועד תחילת החיים הבוגרים. בין תל אביב לרמת גן, בין אהבות חדשות לשברי לב ובין שיחות ליליות לשתיקות ארוכות.
בן לוי מוביל כאן את העיבודים וההפקה המוזיקלית. הוא חתום גם על רוב הלחנים ומנגן כמעט לאורך כל האלבום. לי שי מביאה את כל הטקסטים. הקול שלה מכתיב את הטון הרגשי של הפרויקט כולו. יחד הם יוצרים עולם מוזיקלי עדין ואינטימי שלא מנסה לצעוק כדי לקבל תשומת לב.
בחודשים האחרונים הצמד בנה את העולם של האלבום בהדרגה דרך שני קליפים ושירים שיצאו לפניו. "אותו דבר" הציג בתחילת הדרך זוגיות קטנה דרך רגעי שגרה פשוטים. בגדים על הרצפה. חלון פתוח. יד מחבקת בבוקר. אחר כך הגיע "מילים יפות" שכבר העמיק אל תוך אזורי השתיקה והמרחק. הפער שבין מילים יפות לבין רגשות לא פתורים. שני השירים האלו פעלו כמו שער כניסה מדויק לעולם הרגשי של האלבום.
כעת מגיע האלבום המלא ומחבר את כל החלקים לתמונה אחת. בנוסף לשני השירים שקדמו לאלבום, השיקו השניים גם וידאו קליפים ליתר שירי האלבום, למעט שיר הנושא. המהלך הזה מעניק לכל שיר עולם חזותי משלו ומעמיק עוד יותר את תחושת היומן האישי שמלווה את הפרויקט כולו. סיבה טובה לעצור, לצפות ולהאזין לאלבום מתחילתו ועד סופו.
מוזיקה שנושמת באמת
האלבום נשען על כלים חיים בלבד. קונטרבס, פסנתר, פנדר רודס וכלי נשיפה מלווים את השירים לכל אורכם. הכול מוקלט בלייב רידם סקשן. הכול מרגיש חי, חם וקרוב. הבחירה הזאת מעניקה לאלבום תחושת נשימה טבעית. אין כאן עומס הפקתי. אין תחושת תחכום מאולץ. יש הרבה מקום למילים ולרגש.
דניאל רוטשילד מעניק לקונטרבס עומק רך ומלטף. רותם שטיין מחזיק קצב עדין ומדויק. הדר אייזנשטט מוסיף פסנתר ורודס שמחזירים לרגעים מסוימים את המוזיקה הישראלית של פעם. אסף גורן צובע את השירים בחצוצרה וטרומבון מלאי אופי. ענת מושקובסקי מעניקה לקלרינט צבע כמעט תיאטרלי.
הבחירה בקונטרבס במקום בס רגיל ברוב האלבום מחברת אותו מיד לעולמות פולק וג׳אז. גם כלי הנשיפה מעניקים לשירים תחושה נוסטלגית וחמה. לעיתים נדמה שהצמד מנסה להחזיר לרגע את המוזיקה הישראלית האינטימית של פעם, אבל בלי ליפול לרטרו מוגזם.
סיפורים קטנים מתוך העיר
הטקסטים של לי שי עובדים דווקא בזכות הפשטות שלהם. הרבה משפטים קצרים, הרבה חזרות והרבה דימויים קטנים מהחיים. ספסל ברחוב שינקין. בגדים על הרצפה. שקיעות. שמיכה זוגית. מטוסים בשמיים. אלו לא שירים שמנסים לייצר דרמה גדולה. הם פשוט מתעדים רגעים קטנים של קרבה והתרחקות.
"שנקין 2" מצליח לצייר תל אביב נוסטלגית ורכה דרך סיפור אהבה קטן. "מטוסים" משחק יפה עם קלישאות פופ מוכרות והופך אותן לרגש אישי. "בלדה מעוננת" מחזיר את המאזין אל רגעי ההתאהבות הראשונים. גם "חוזר בתשובה" בולט במיוחד. זהו אחד השירים החשופים באלבום. השיר עוסק בשינוי פנימי ובפער רגשי בין שני אנשים.
השירים נשמעים כמו שיחות שנשמרו בזיכרון. לא טקסטים שמנסים להרשים בכוח. דווקא הצניעות שלהם מעניקה להם כוח רגשי גדול יותר. התחושה לאורך האלבום מזכירה ישיבה לילית בחצר תל אביבית קטנה, כששני חברים מדברים על אהבות, געגועים ופחדים לקראת החיים הבוגרים.
רגע הסיום של האלבום
שיר הנושא "יום אפרורי ברמת גן" סוגר את האלבום בצורה יפה במיוחד. לי שי כותבת מילים חדשות ללחן של ג׳ורג׳ ואיירה גרשווין. החיבור הזה נשמע מפתיע בתחילה אך עובד היטב בתוך האווירה הכללית של האלבום.
רמת גן האפורה הופכת כאן למרחב רגשי. הספארי, הרחובות והערפל העירוני נטענים לפתע בתקווה ואור. המפגש האנושי משנה את התמונה כולה. זהו גם הרגע שבו האלבום מתחבר לכדי יצירה שלמה על אנשים צעירים שמנסים להישאר קרובים בתוך מציאות מרוחקת.
"יום אפרורי ברמת גן" לא מנסה להרשים בכוח. הוא פשוט מתיישב ליד המאזין בשקט. ואז נשאר שם הרבה אחרי שהשיר האחרון מסתיים.
לחצו לצפייה בכל הווידאו קליפים של האלבום
