יושב על הגדר בכתר המזרח

אריק איינשטיין היה ועודנו אחד הזמרים והיוצרים הכי חשובים, אהובים ומתווי דרך בעולם הפזמונאות הישראלי, מאז לכתו מאתנו בטרם עת הופקו שלל אירועים וערבי זיכרון אודותיו, חלק גדול מהם מופיע פה באתר. זה יהיה פוסט של חפירות על זיכרונות, שירים ותבשילים, או שתיפרדו כעת או שתישאבו כמוני למסע געגועים בזמן, מסע מעורב ומעורבב עם התייחסות לאלבום ולזיכרונות.

לשבת על הגדר

אמש התקיים במחסן 2 בנמל יפו ערב נוסף במסגרת הליין "זה מכבר" של צמד שדרני הרדיו תומר קריב וכהן ישיב, הפעם הוא הוקדש לאלבום של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר – "יושב על הגדר" אשר יצא לאור בשנת 1982 וכלל עשרה שירים שנכתבו בידי אריק איינשטיין, יצחק קלפטר והמשוררים אברהם חלפי ונתן אלתרמן, כל השירים הולחנו על ידי קלפטר בהפקתו של מיכאל תפוח. במהלך הקלטת שירי האלבום נטלו חלק שורה מגוונת של נגנים – אלון נדל בגיטרת בס, אלון הלל ומאיר ישראל בתופים, משה לויבסינתיסייזר, יוני רכטר בפסנתר חשמלי, שם טוב לוי בחליל, ירוסלב יעקובוביץ בסקסופון, ורד קלפטר, יושי שדה וסלבדור ברזילאי בקולות רקע ושירות..

תצלום קבוצתי, זיכרון של שכונה נעלמה מהנוף

על עטיפתו של האלבום מצוייה תמונה קבוצתית בה עומדים ויושבים יחדיו אריק איינשטיין, יצחק קלפטר, אברהם, חיים ונסים – האחים שמאי בעלי מסעדת "כתר המזרח" ומסביבם חבורת יושבי המסעדה שרובם בעצם הם יוצאי שכונת גבעת סומייל הניצבת על הגבעה מול המסעדה והם חברי הילדות של האחים שמאי. בכלל שכונת סומייל הייתה מעין כור היתוך של עולים ופליטים ממדינות ערב לצד פליטים מאירופה, שורדי שואה. הדמויות שהכרתי היו יהודל'ה חומוסל'ה מוכר גרגרי החומוס החמים על אופניו, אוסי בן למשפחה תימנית שהתגוררה בבית ערבי מפואר שהותירו הערבים שברחו במלחמת השחרור, עימו הייתי יוצא לדוג בנחל הירקון, בדרום הגבעה היו בתי אבן ערביים ובצפון השכונה צריפי העץ מצופי הזפת שם התגוררו יוצאי רומניה, ומתחת לעץ התות הענקי ביתם של בתיה שמאי וילדיה. מהחבורה הגדולה אני זוכר כמה שמות, מושל'ה שהיה גם מלצר במסעדה, יעקב חנטריש, האחים חללי, ברוך הגבוה וההוא שהייתה לו חנות מסגרות צמודה למסעדה, במרכז התצלום עומד גבר נמוך קומה, בלורית לבנה וחיוך מלא וידיו משולבות על חזהו, זה האבא של האחים שמאי.

חפירה, תבשילים וצלחת סלטים

אמנם אנחנו עוסקים כאן במוזיקה אולם המושג "כתר המזרח" טמון עמוק מאוד בדי.אן,אי האישי שלי וזו הזדמנות לשפוך את הכל אחת ולתמיד ולא להסתפק בשברי דברים כפי שעשיתי מעת לעת.

הרומן שלי עם מסעדת כתר המזרח מתחיל אי שם בשנות השישים של המאה שעברה, כמדומני מעט אחרי מלחמת ששת הימים, כבן למשפחה יחידנית בה האם עובדת עד שעות אחר הצהריים והיותי "ילד מפתח" הפכה המסעדה באבן גבירול, לא רחוק מדירתנו בשד' עמנואל הרומי, לחדר האוכל היומי הקבוע שלי.

המסעדה בה נצבו כתשעה שולחנות קטנים ומקרר אחד גדול ששימש הן כתצוגה לשלל שיפודים והן כשולחן העבודה הקדמי התמחתה, בזכות האם, בתיה, בתבשילים במיוחד בנוסח בני העדה החלבית בסוריה, משם מוצאה של משפחת שמאי. חצילים ברוטב עגבניות, גרגרי חומוס בעלי תרד או מנגולד לפי העונה, מתובלים בכמון ולימון, מרק שעועית לבנה בעגבניות, קובה חלבית (קובה נאבלסיה מבורגול מטוגנת ממולאת בבשר, בצל וזרעוני צנובר) וכמובן צלחת "סלטים" בה היו מוגשים אחד ליד השני "שליכטות" של חומוס, טחינה, חצילים בטחינה, סלט טורקי וקערת חמוצים עם הרבה זיתים סורים שבורים, כמובן שהקינוח היה תמיד מנת קרם קרמל או מנת קרם בוואריה, הכל תוצרת עצמית ממטבח המסעדה.

על התפריט הזה גדלתי שנים רבות. כמה שנים עברו ובמסעדה נעשה שיפוץ גדול, המסעדה ופניה השתנו לחלוטין כדוגמת מסעדות הבורגרים והשווארמה שנפתחו ברחוב ובכיכר דיזנגוף. גם כאן נבנה בר ארוך והוצב מתקן לשווארמה עליה היה עמל מידי בוקר האח חיים שהיה מטמין פיסטוקים בין שכבות ההודו ושומן הכבש. אולם שיפוד השווארמה שהפכה פופולארית לא דחק את מקומם של התבשילים והסלטים, להיפך, אלו רק השתפרו והשתכללו בשלל ניסויים שחיים ערך ושידרג אותם לטובת החייך של באי המסעדה שהלכו והתגברו.

המקום שהחל כמעין מסעדת פועלים שכונתית משפחתית, הפך למוסד ששמו יצא למרחוק בעיר ובכלל. חלק גדול מכך הגיע בעקבות העובדה שבדירת פרטר בחצר האחורית של הבניין בו שכנה המסעדה, שכן המשרד של חברת הגר, חברת ההפקות של אריק איינשטיין והחבורה שהתקבצה סביבו. אריק וחבריו נהגו לשבת באופן קבוע במסעדה על כוס קפה ולפתח מעין "פרלמנט" של אמנים ואנשי בוהמה של צפון תל אביב, סוג של קונטרה לקהילה ששרצה כמה שנים קודם לכן בקפה כסית ברחוב דיזנגוף. המיקוד עבר לכתר המזרח.

באחד הימים נדבקתי באיזו מחלת ילדות מהסוג שאתה צריך להיות רחוק מהציבור כדי לא להדביק, אבעבועות או משהו אחר, נותרתי לבדי בדירה כשאמי הייתה במשרדה. בשעות הצהריים נשמעות דפיקות בדלת הדירה ואני פותח ורואה את חיים שמאי, אחד מהאחים שניהלו את המסעדה (כן זה שהיה אחראי על התבשילים והמטבח עצמו) אוחז בידו מגש עם קערה של מרק שעועית מהביל וצלחת סלטים וכמה פיתות, הוא חייך אלי ואמר שמשאיר את המגש על הרצפה בכניסה שאאסוף אותו כי הוא לא רוצה להידבק והלך. הדירה מצויה בקומה השלישית, אין מעלית בבניין רק 67 מדרגות שהובילו אליה פלוס כמה מאות מטרים מהמסעדה ועד בניין המגורים. אני מדבר על שנות השישים, לא סמארטפון ולא אפליקציות לא וולט ולא נעליים, פשוט טלפון אחד של אמי הדאגנית למסעדה וכל העניין סודר מיידית.

עם השנים, התמעטו הישיבות שלי במסעדה והצטמצמו למפגשי צהרי שישי עם האם במסעדה לפלטת הסלטים הידועה, שווארמה בצלחת עם צ'יפס וקולה. אם אנסה לפתח הלאה אז אוכל לספר שבלא מעט הזדמנויות היו אריק וחבריו מזמינים אותי כילד קטן לשבת עימם בשולחן הפינתי הפנימי ולהשתתף בדחקות שאריק היה נוהג לספר ולמתוח את כולם, כזה הוא היה, יש כאן בבלוג עוד כמה סיפורים עליו, כמו הפעם שדילג לידינו בחצר אחורית בשכונה כדי לקצר את הדרך ולהימנע מללכת ברחוב הראשי, הוא היה מצד אחד חברותי מאוד אך גם נחבא אל הכלים, לא נתפס כלל.

וכמובן שהיה גם עניין הכדורגל, אריק איינשטיין היה אוהד שרוף של הפועל תל אביב, במיוחד בכדורגל, האחים שמאי מהמסעדה היו אוהדי מכבי תל אביב וזה היווה רקע משובח לשיחות וויכוחים ושמחה לאיד, בדרך כלל של השמאים על האדומים… אני הייתי אוהד של הפועל, אפילו השתתפתי במספר פעמים באימוני קבוצת הילדים באוסישקין עוד כשהיה מרוצף בבלטות. את החיבור שלי לכדורגל והמסעדה הוביל חסן, שהיה גדול ממני בשנתיים שלוש, בן למשפחה ערבית מדיר חנא שעבד במסעדה הן כשוטף כלים ועובד כללי והן כיד נוספת בבישולים, בשבתות היינו יוצאים ביחד למוניות שנצבו בכיכר מלכי ישראל דאז כדי לנסוע עד אצטדיון בלומפילד ביפו לצפות במשחקי הדרבי, שער חמש כמובן ושקית גדולה של גרעינים שחורים. עם השנים וחסן חזר לכפרו, ילדיו הגיעו לעיר הגדולה והפכו לחלק בלתי נפרד ממשפחת כתר המזרח במטבח.

לשבת על המיתוס

כשהאלבום יצא וכל החבורה הצטלמה במצלמתו של קליין זה היה כפסע שגם אני אשתרבב לתצלום, בכל זאת הייתי חלק בלתי נפרד מהנוף, כתב הפלילים המיתולוגי של עיתון חדשות בזמנו ואחר כך בידיעות אחרונות, בוקי נאה, היה נוהג לספר לבאי הקפה והכתבים ליד אולם המעצרים בבית המשפט כי האחים שמאי כינו את אמי בתואר הכבוד "אמא יובל", אני כבר הייתי בשנות השמונים חוקר במשטרה, תובע מעצרים והתעסקתי בכל מיני פרשיות שחלקן הסעיר את המדינה אבל זה סיפור למקום ופעם אחרת.

שירי האלבום הולחנו על ידי יצחק קלפטר. אריק איינשטיין כתב שלושה שירים – "בוקר טוב, אמיר" שנכתב על בנו אמיר, והשירים "יושב על הגדר" ו"רק איתך", את מילות שאר השירים כתבו נתן אלתרמן, אברהם חלפי וקלפטר עצמו.

אמש בקשו תומר קריב וישיב כהן, מגישי המפגש לשבץ שלל אנקדוטות מסביב לחיבור בין אריק איינשטיין,יצחק קלפטר ויצירת האלבום, הם הקרינו כמה וידאו קליפים נדירים ונושנים של אריק ויצחק, כמה קטעי וידאו שצולמו במסעדה כולל תיעוד נדיר וישן של זאב רווח בדמות האמרגן שטרקמן מנסה להניע את אריק לחתום מולו על חוזה כשהם ישובים במסעדת כתר המזרח עוד בתצורתה הראשונה והמקרר הגדול מופיע ברקע.

בקליפ לשיר הנושא של האלבום, השולחן סביבו יושבים אריק וכל החבורה במסעדה הוא השולחן אליו נהג אריק להזמין אותי כילד לשבת עימם…

שירי האלבום הם בעצם מעין מסע רגלי מקומי של אריק ברחובותיה של תל אביב, העיר שהוא גדל בה, חי בה וגם הלך לעולמו בה, תל אביבי אמיתי שלדעתי אילו היה חי כיום לא היה שבע רצון ממה שהיא הפכה בימינו עם שלל הקורקינטים החשמליים על המדרכות, החפירות לכל מיני רכבות תחתיות ועיליות ושלל המגדלים שקמים בכל פינת רחוב, זו לא תל אביב של אריק ולבטח גם לא שלי.

כחלק מהערב הופיע המוזיקאי והיוצר גיבור הגיטרה בן גולן (להקת הרוק הפסיכדלי Tree ) יחד עם הקלידן ונגן החליל רועי חרמון שביצע בגרסתו כמה משירי האלבום ואף הביע את דעתו על כך כי האווירה השורה באלבום היא מעט מלנכולית. בשנים האחרונות עבר בן גולן הסבה בסגנונו מהפסיכדלייה המגורזנת בדיסטורשן לעבר מחוזות הפולק העברי הנקי והנינוח.

סיומת

43 שנים עברו מאז יציאת האלבום "יושב על הגדר" לאור, חלק גדול מהשמות והדמויות כבר לא איתנו, הדור ההוא שהולך ונעלם. בתיה ונסים שמאי, אברהם שמאי האח הבכור ומנהל המסעדה, אריק איינשטיין, החבורה שהייתה סביבו בחברת הגר, אורי זוהר, צבי שיסל שמוליק "שמלך" בורנשטיין, אלי ישראלי.

היום נקלעתי, ללא קשר לאמש, לסביבה בתל אביב, זה היה טבעי ומובן מאליו שאעשה סיור רגלי קצרצר באזור כדי להתבונן מקרוב על רחוב אבן גבירול והשינויים שעברו בו במקטע בין ארלוזורוב לז'בוטינסקי, על גבעת סומייל שהפכה מאי ירוק עטור בעצי תות בעיר למתחם מגדלי ענק. על שלל החנויות החדשות הצצות במקום הישנות, להתבונן על החנות בה שכנה המסעדה וכעת היא סגורה מזה שש שנים עם שלט בריסטול "חנות להשכרה" וציוד המטבח עדיין מונח בפנים מעלה אבק, לפסוע לחצר האחורית ולראות שמשרדי חברת הגר הפכו לדירות פרטר בשכירות על חצר מלאת עזובה ועשרות זוגות אופניים מחלידות, להציץ לעבר החור בגדר היכן שאריק נהג להגיע כשקיצר את מסלולו מהרחובות הפנימיים עד המשרד כדי לא לפגוש אנשים בדרך (גם על זה יש סיפור שכבר סיפרתי, אמיתי לחלוטין)

וכמובן – הביצועים של בן גולן ורועי חרמון לכמה משירי האלבום של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר