אמש התקיימה במוזיאון ארץ ישראל הפרמיירה התל אביבית של המחזה "אלבום בשחור לבן" בהפקת תיאטרון חיפה. בעקבות המחזה המקורי – Appropriate אשר נכתב על ידי המחזאי האמריקאי ברנדן ג'קובס ג'ינקינס בשנת 2011 ועלה כמחזה פרינג' באותה שנה בלואיסוויל בקנטאקי, ארה"ב. לפני שנה הוא עלה בתיאטרון הייס בברודווי. המחזה הוגש בשמונה קטגוריות לפרס הטוני בו זכה בשלוש קטגוריות, כן הוגש בשבעה קטגוריות לפרס הדרמה וזכה בשלוש מהן ועוד מספר פרסים.
העלייה לארץ ותהליך ההתאקלמות…
המחזה נחת בישראל בטייטל העברי "אלבום בשחור לבן", זה היה ממש במקרה. בראיון שנתנה כוכבת המחזה בגרסתו הישראלית, השחקנית אסי לוי לכתב מעריב דודי פטימר היא מספרת כי נתקלה באקראי בסטוריז ברשת של השחקנית שרה פולסון המככבת בגרסה המקורית באנגלית והיא התלהבה משלל התפקידים שהוצגו במהלך 15 השניות של הסטוריז והציעה למנהלי התיאטרון החיפאי לברר את האפשרות להביאו לארץ.
וזה אכן יצא לפועל כאשר את עבודת התרגום לעברית עשה דורי פרנס ואילו אילן רונן ביים במסגרת הפעילות של תיאטרון חיפה. העבודה על עליית המחזה בארץ החלה עוד לפני השבת השחורה ועל פי דבריה של אסי לוי לכתב פטימר ההתעסקות בחזרות בימים שלאחר מכן במהלך השנה החולפת היו מעין תרפיה נפשית.
וזהו סיפור המחזה
עלילת המחזה שאורכה כשעתיים נסובה סביב בני משפחת לאפאייט החיים כל אחד בעירו ובעולמו המגיעים לבית האחוזה הישן של המשפחה בארקנסו, הדרום הקלאסי של ארצות הברית, לאחר שאבי המשפחה הלך לעולמו ובכוונתם למכור את האחוזה על תכולתה כדי לסגור את החובות של האב המנוח.
תוך כדי נבירה בערימות החפצים שאביהם אגר במשך חייו הם חושפים אלבום הכולל תצלומים המתעדים התעללות באפרו אמריקאים והריגתם. הגילוי הזה לצד מערכות היחסים המורכבות והמקולקלות בין בני המשפחה – שני אחים ואחות גדולה, בני זוג וילדים מהווה את הנדבך המרכזי לעלילה דרמטית וסבוכה של פתיחת פצעים ישנים לצד סגירת חשבונות.
שחקנים מוכשרים
במשך שעתיים של מחזה חווינו משחק מצוין בכל אספקט של קאסט השחקנים שכלל את השחקנית אסי לוי בדמותה של האחות הגדולה טוני, אסי היא שחקנית, במאית, מוזיקאית וזמרת -יוצרת. זוכת שני פרסי אופיר, פרס התיאטרון הישראלי ופרס האקדמיה לטלוויזיה. אמש היא התגלתה בפני כשחקנית אופי מעולה ששאבה את הצופים אל תוך העלילה ועמוק לדרמה המתחוללת. את דמותו של אחיה הגדול "בו" גילם אוהד קנולר, את דמותה של רייצ'ל אשתו היהודייה (עובדה חשובה במחזה) גילמה בהצלחה מרובה ומשכנעת עדי גילת, דמותו של האח הצעיר "פראנץ" גילם השחקן תום גרציאני אשר הפאה שלראשו הזכירה לי במקצת את נשות בני ברק ביום שיער פאה גרוע…
שחקנים נוספים היו מאי קורץ בדמותה של "ריבר" החברה השאנטי באנטי אך המאוד מדוייקת של האח הצעיר, מיכאל וילוז'ני בדמותו של "ריס" בנה של טוני וניקול פודבלני בדמותה של "קייסי" הבת של בו ורייצ'ל. כמו כן דמות נוספת היא הילד איינסלי שמגולם לחילופין בידי הילדים עוז אמינוב, איליי גריפלד ודניאל חייפיץ, מדובר בתפקיד שולי המסתכם לרוב בריצות המלוות בצעקות מצד לצד של הבמה.
המוזיקה במהלך המחזה, לה אחראי המוזיקאי שאול בסר הייתה מצומצמת במיוחד והופיעה בשתי מערכות בעיטור מוזיקלי דרמטי ולא מעבר לכך, בסיומה של ההצגה עוטר אקט ההשתחוויה במנגינת אמריקנה מרקידה..
לסיכום – העלילה מסובכת ומורכבת, מלאה בניואנסים, הבהרות וחשיפות של עלילות המשפחה ומ ערכת היחסים המאוד בעייתית ביניהם עוד מהילדות, כל הדיאלוגים מבוצעים עם משחק איכותי שמצליח לקחת את הצופים פנימה ולעקוב אחר העלילה הארוכה והמתפתלת.
קנו כחול לבן
בהזדמנות זו אני חושב שמן הראוי להעלות כאן וכעת נקודה חשובה והיא עניין השימוש הרב שעושים התיאטראות הרפרטוארים הממסדיים הישראליים ביצירות מתורגמות, אינני מכוון לחומרים שהפכו לקלאסיקות בני עשרות ואף מאות שנים כמחזאות של שייקספיר, מולייר ואחרים, אלא, ובמיוחד למחזות בני המאה האחרונה שנכתבו בארצות הברית או אירופה ובינם לבין ההוויה המקומית אין כל קשר למעט מערכות יחסים מורכבות בין בני אדם בכלל.
אני עוסק בסיקור מחזות ומחזות זמר מעל עשור ובשנתיים האחרונות העלתי הילוך בתחום באמצעותו הגעתי לתובנה כי דווקא בתיאטרון השוליים, הפרינג', יש יותר מקום ליצירות מקור מקומיות מאשר תחת המעטפת הממסדית, עובדה שנראית לי לא הוגנת. מבלי להישאב לעולם בולשביקי, אני סבור שדווקא המקום בו תזרים הכספים נרחב יותר הוא המקום המיועד לעודד את התוצרת המקורית. עד כאן נושא הכחול לבן.
המחזה ימשיך לרוץ בשנה הנוכחית על הקו תל אביב – חיפה, כאן תמצאו תאריכים וכרטיסים
