עשר שנים מאז יציאת אלבומו הקודם – "בין שקיעה ובין זריחה", משיק בימים אלו המוזיקאי והיוצר איתמר רוטשילד אלבום חדש, רביעי במספר, בטייטל "מישהו בבית". אם לא הכרתם את יצירותיו של איתמר בעבר אזי לבטח ראיתם אותו מככב בסדרה המוזיקלית "הד קולך" בדמותו של קובי שמר.
באלבומו הנוכחי מכנס איתמר עשרה שירים שנכתבו והולחנו על ידו בהפקתו המוזיקלית של נעם רותם, באחד משירי האלבום – "זה הלילה שלך" נוטלת חלק גם הזמרת אן גורדון.
מדובר באלבום שכלי המוזיקה הנוכח בו הפסנתר ועל כך מספר איתמר – "בגיל ארבע עשרה, והשנה היא אלף תשע מאות תשעים ואחת בעיירת הפיתוח כרמיאל, היתה לי גיטרה חשמלית שחורה שקניתי במאה חמישים שקל מאח של ליאור פלג. אבל לא ידעתי שצריך גם מגבר. חיברתי אותה עם כבל טלפון מסולסל לאמפליפייר הישן מהקיבוץ והסאונד היה חלש ומרוטש. זה היה מספיק טוב. אבל לא ידעתי לנגן על חשמלית. השמועה שיש לי חשמלית הגיעה לאוזנם של בני וגיא מהכיתות המקבילות שפרצו באחת ההפסקות לכיתה שלי ושאלו אם אני רוצה להיות הגיטריסט בלהקה החדשה שהם מקימים. באותו אחר הצהריים נפגשנו בבית של גיא והתחלנו להיות להקה. גיא בתופים (יותר נכון בתוף, היה לו רק תוף אחד), בני זמר, וגם גלעד הגיע והביא קלידים. חיברתי את החשמלית השחורה למערכת סטראו וכתבנו את שירנו הראשון – ציפורים מתות במיקרוגל. והקלטנו אותו. אחרי זה הסיפור הסתבך, ואולי ארחיב יום אחד באיחוד ההיסטורי של "תופעת לוואי". בקצרה: עזבתי לתקופה, הלהקה פרחה והחלה להופיע במסיבות של הבית ספר, קינאתי והסכימו לי לחזור, לאט לאט קנינו כלי נגינה אמיתיים ומגברים, בני החזיק גיטרה בס וחוץ מלנגן שירים של נירוונה, גאנס וד"ר קספר היינו צריכים גם שירים. אז התחלתי לכתוב מנגינות. זו הhיתה ההתחלה, ולאורך השנים כתבתי וכתבתי, ואחר כך גם מלים, והלהקה התפרקה אבל אני לא התפרקתי, והמשכתי וכתבתי, ועברתי לתל אביב וכתבתי, וחלמתי להיות זמר וכתבתי, והפסקתי לכתוב וכתבתי, והקלטתי סקיצות וקיוויתי להתגלות כנער ואחר כך כצעיר ואחר כך התבגרתי והפסקתי לחכות אבל עדיין המשכתי לחכות, והתחלתי להופיע והצטרפו אליי בדרך אנשים נפלאים שניגנו איתי ועזרו לי והאמינו בי והלכו איתי, והאמנתי וחלמתי והתייאשתי והתעייפתי והמשכתי והקלטתי אלבום ראשון ואלבום שני ושלישי ואז עצרתי וחשבתי שדי אבל שורשים עמוקים, מסתבר, תמיד שבים וצומחים, גם כשמזניחים אותם, גם כשגוזמים ומייבשים. כך לפני שנתיים שבתי למלים ולמנגינות ולדף ולעט והנה יוצא אלבום חדש, רביעי, "מישהו בבית". אני מבקש להודות לאנשים הטובים שליוו אותי במסע האלבום החדש. בראש ובראשונה לנעם רותם, חבר האמת, שעודד אותי לכתוב, ותמך והקשיב וליווה אותי יד ביד בדרך השירים הלא סלולה עד לקו הסיום. לקובי ויטמן שאירח באולפנו ברגישות ובחיוך, ברוחב לב ובמקצועיות עילאית. לאלדד גואטה שמיקסס באובססיביות האופיינית לכישרונות מזהירים במיוחד ממקום מושבו אשר בחוץ לארץ. לרונן הלל על המאסטרינג השקט, הקשוח והקפדני ששמר על השירים משל היו שירים שיש לשמור עליהם, ואף למעלה מכך. לאן גורדון המסתורית והנפלאה על החליל והתפקידים המיוחדים שכתבה במיוחד ואף נתנה את קולה ואת ליבה בשיר. לענב, יניב ונענע דיסק על הליווי התומך והמסור. לבנות ביתי שהשירים נכנסו למחזור דמן אם רצו בכך או לא. "מישהו בבית". אולי זה אני. לפני כשנתיים קיבלתי פסנתר מחברת משפחה וחזרתי לנגן בכלי בו התחלתי את דרכי כילד. כך נולדו רוב שירי מישהו בבית, האלבום החדש. על הפסנתר. חברי נעם רותם ליווה אותי לאורך התקופה, בבית ובאולפן."
זהו אלבום מינימליסטי בקטע הטוב שבעניין, קלידי הפסנתר וצלילי גיטרה המלווים את שירתו של איתמר רוטשילד המספר בכל שיר סיפור שלם, סיפור שמתואר בכתב כפסקה אחת רציפה, סיפורים קטנים של פכים אישיים בחיים. מעודן, לירי.
