כל כך נח ועכשווי לפתוח את המחזה אודות סיפור חייו המיתולוגיים של שמשון הגיבור בן לצללפונית והמלאך פלאי אי אז לפני כמה אלפי שנים בשפלת החוף הדרומית של ארץ כנען עם התאמה לרוח הימים הללו.
אין חדש תחת השמש
על רקע מסך המעוטר בכיתוב תנ"כי פונה השחקן אורי יניב המגלם את דמותו של מכבנאי, מספר הסיפור וסוג של להטוטן, רופא אליל, קוסם, איש דת וכל מיני שכאלו אל הקהל ומדביק את דברי ימינו למן השבעה באוקטובר ובעיית רצועת עזה והעם הפלשתינאי העכשווי אל הסיפור המקראי של המהגרים מכרתים שהתיישבו בדרומה של הארץ והחיכוך שנוצר בינם ובין אנשי שבט יהודה. בכלל עניין הפילוג של עמישראל לשבטים אז כמו היום מודגש בדבריו של המספר… כמו העובדה שאין מלך בישראל, הכי פוליטי שרק אפשר.
המחזה "שמשון" המבוסס הן על הסיפור המקראי אודות שמשון הגיבור ומאבקו עם הפלשתים, הן על גרסתו המאוחרת יותר של זאב ז'בוטינסקי, (הוא זמין גם במהדורת און ליין לקריאה בנינוחות של פלטפורמת "עברית") והן על העיבוד לבמה שיצר רועי חן בבימויו של נועם שמואל הוא במה שאני מגדיר כמחזה פרימיום. הגדרה זו נובעת ממספר טעמים, שורשי הסיפור המגיעים מהמקרא עליו מושתת סיפור תולדות עם ישראל, העבודה העכשווית בליהוק השחקנים ביניהם נמצאים טובי השחקנים של תיאטרון גשר, חלקם מעוטרים בפרסים על תפקידים שונים, בעבודה מצויינת של יוצר התפאורה מיכאל קרמנקו השואבת את הצופים לימי המקרא בשפלת החוף באופן מינימליסטי אך מדוייק, בעבודת התאורה והאפקטים המעטרים את הסיפור באופן לא פחות נכון מהמעטפת שהכין אלכסנדר סיקירין ובעבודת הסאונד ויצירת קטעי המוזיקה שמדביקים את הסצנות ברגעים המרגשים או המותחים למקום הגיאוגרפי המדוייק במזרח התיכון, כפי שהביא לאוזני הצופים המוזיקאי והיוצר טל בלכרוביץ' ועל כך אתמקד בהמשך.
מקראות ישראל
המחזה הנמתח לאורכן של שעתיים ומחולק לשתי מערכות, הראשונה בת שעה ורבע והשנייה בת כחמישים דקות מביאות את סיפורו של שמשון הגיבור מלידתו וחייו הצעירים בין צרעה לאשתאול, עובדת היותו מוגדר כבן למלאך האלוהים בעל כוחות חזקים וחייו כנזיר אך כשובב והרפתקן גדול, אהבותיו וחברויותיו עם הפלשתים דאז, דרך הסיפור המקראי כפי שטווה אותו מחדש זאב ז'בוטינסקי בספרו עם הדגשים השונים מהכתוב במקרא ועד הסצנה הכי זכורה ומוכרת לכל הדיוטה שנמנם בשיעורי התנ"ך על "תמות נפשי עם פלשתים", דרך "מעז יצא מתוק" והאדפטציה הבלתי ניתנת להתעלמות לימינו אנו, אותו עם אך מול עם אחר שהשאיל לעצמו שם של עם שכבר נכחד מהעולם….
משחק בלוח הזמנים הכרונולוגי במהלך המחזה נעשה כאשר השימוש בפתגם "מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּֽהְיֶ֔ה וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּֽעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ" מתוך פרק א פסוק ט' בספר קהלת המיוחס למלך שלמה שחי כמה מאות שנים אחרי שמשון הגיבור. בבחינת הכותב מכפיף את המאוחר אל המוקדם כדי להתאימו לנרטיב במחזה… דרך אגב, זה חוזר בסוף בדמות שיר, היו סבלניים למילותיו בהמשך…
קאסט משובח
על הבמה אנחנו מוצאים את השחקנים שלומי ברטונוב ("שלום, מלחמה") בתפקיד שמשון, יובל ינאי ("פו הדב") בתפקיד חברו הפלשתי אכתור, מיכל ויינברג ("ריצ'רד השלישי", "שלום, מלחמה", "פו הדב") בדמותה של אמו צללפוני, אלכסנדר סנדרוביץ ("ריצ'רד השלישי") בדמות בעלה ואביו המאמץ, הנשים בחייו של שמשון המגולמות על ידי קרין סארויה בדמות קרני, יובל שרף בדמות סמדר ורוני עינב בדמות דלילה. לצידם שחקנים נוספים – שיר סייג ("סלומה","פו הדב") בדמות נחושתן, טלי אוטרצ'י במספר דמויות משנה ועוד. השחקנים – מצויינים, משכנעים ולוקחים את העלילה במסע מרתק ומסקרן למרות העלילה המוכרת. יש גם את הרגע הזה שההצגה חורגת מתחומי הבמה ופולשת אל שטחם של הצופים, הם יוצאים במעין מסע ריקודים מסביב לשורות הקהל ומפזרים פרחים לבנים הנותרים על הרצפה, יש גם אתה רגע הזה ששמשון הגיבור יוצא בעצמו אל הקהל ונוחת על המושב הסמוך אלינו שהיה ריק (במכוון?..) וממשיך את תפקידו משם אל מול השחקנים שעל הבמה, מעבה את התחושה הדרמטית. תרגיל נושן בעולם התיאטרון אך תמיד הוא מוסיף לחוויה.
צלילים
וכעת אגע בנושא המוזיקה, כי אי אפשר בלי. מי שאחראי על יצירת פס הקול במחזה הוא המוזיקאי טל בלכרוביץ', מוזיקאי ותיק בתחום התיאטרון, בלכרוביץ' מעטר את הסצנות במחזה בצלילים ומלודיות השואבות את מקורן מתוך עולם המוזיקה הערבי הקלאסי בואכה אוריינטלי אתני, שימוש בקטעי מקאמים ברגעי הדרמה, קריצות להיום דרך אדפטציה של אווירת מתח מסרטי בלשים של תחילת המאה העשרים ועד שילוב של שירים מוכרים כמו דלילה בביצועו של הזמר טום ג'ונס///
וחתימת המחזה עם השיר Turn! Turn! Turn! שכתב המשורר והפעיל החברתי האמריקאי שחי בשנות החמישים פיט סיגר, שיר שאומץ בהמשך על ידי חברי להקת The Byrds עם דיויד קרוסבי ושולב בפס הקול של הסרט המלחמתי על מלחמת ויאטנם, אולם לא רק ההקשר של המלחמה ומה הטעם בה חשוב כאן אלא העבודה שהטקסט בשיר מגיע מתוך ספר קהלת, סגירת מעגל מעניינת עם ההכרזה החוזרת ונשנית לאורך המחזה שאין חדש תחת השמש.
לסיכום – אהבתי כל רגע במשך השעתיים התמימות בהן הייתי דבוק למושבי (מקום משובח, תודה להפקה) מתוח ועוקב אחר סיפור העלילה. אקטואליה כמובן לאור השנה החולפת, ממליץ לצפות. כאן מוכרים כרטיסים לתאריכים הבאים.
ההשתחוויה בתום המחזה, צילום סלולארי
