פו הדב – הספר
אפתח בחפירה קצרה ולאו דווקא אחרי דבש, את הספר פו הדב קראתי בילדותי במהדורתו העברית הראשונה שתורגמה על ידי ורה ישראלית וא"ד שפירא אי אז במחצית הראשונה של המאה שעברה, המשמעות היא כי שפת ספר ורוח הסיפור היו שונות מאוד מהלך הרוח והשפה שהתרגומים שבאו מאוחר יותר השתמשו בה, כמו למשל יער אלף הצעדים נקרא אז יער ת"ק פרסאות, היער שהיווה את מיקום עלילותיהם של הדב פו וחבריו בעלי החיים כפי שהעלה בכתב הסופר אלן אלכסנדר מילן לפני כמאה שנים.
אבל בואו נחזור לעניין, הסיפור על דב הצעצוע הפרוותי של הילד כריסטופר רובין, בנו של הסופר, שנשכח ליד העץ בכר הדשא ואיכשהוא התעורר לחיים ויצא להרפתקאות משונות שכולן בעצם הן מוסר השכל עבור הגיל הרך, כך רצה הסופר לחנך את הדור הצעיר.
גיבורי ההרפתקאות הם כריסטופר רובין, פו הדב, חזרזיר, ארנב, איה, קנגה, רו, נמיר וינשוף שיוצאים לשלל הרפתקאות שסובבות בעצם אחר החיפוש של הדבש, אולם כורכות בחובן את התובנה של החיים יחדיו של דמויות שונות במהותן, זה די מאיר על חיי בני האדם, מוסר השכל ומוטיבים דידקטיים חבויים בגוף הסיפור.
סיפורו של הדב פו יצא מזמן מתוך עמודי הספרים בשלל תרגומיהם והגיע למסכי הקולנוע והטלוויזיה בשלל גרסאות , הראשונות היו מצויירות מאולפני וולט דיסני ובהמשך שלל גרסאות מצולמות.
באופן כללי הסיפור חופן בחובו כמה עקרונות חיים בהם דגל פו הדב והם – א. חשוב ליהנות מרגע ההווה. ב. לא צריך למהר לשום מקום. ג. אפשר לחוש אושר מדברים קטנים. ד. כדאי להיות אופטימי ולא לכעוס על עצמך או על אחרים. ה. חשוב לעזור ולעודד אחרים.
פו הדב – המחזה
השנה הגיע סיפורו של פו הדב אל בימת תיאטרון גשר ביפו על פי מחזה שכתב רועי חן אשר תירגם את הספר בתרגום חדש שיצא בהוצאת כתר בשנת 2022. על בימוי המחזה אמון עמית אפשטיין ואילו את המוזיקה לשירים חיבר המלחין והמוזיקאי יוני רכטר לצידו של המנהל המוזיקלי אוהד בן אבי המנגן על פסנתר חשמלי יחד עם הצ'לן מיכאל זיו והחלילנית אתי זוהר אברמוביץ'.
הבוקר נכחתי בהצגת המחזה מוזיקלי בו נטלו חלק השחקנים יובל ינאי בדמותו של פו הדב, שיר סייג בדמות חזרזיר, גלעד קלטר בדמותו של ינשוף, מיכל ויינברג בדמות הארנבת ואלון פרידמן בתפקיד איה החמור.
במשך 75 דקות ואל מול אולם מלא שחציו הורים וחציו זאטוטים הציגו השחקנים חמישה מערכות מסיפורו של פו הדב החל מתאוותו הבלתי ניתנת לעצירה לזלול מהדבש ועד החברות החזקה בינו לבין שלל חבריו מהיער, כל זאת על רקע תפאורה בצבעי פסטל חזקים שהדגישו את האווירה של היער הפסטורלי בו הוא חי עם תצוגה דינמית של ההתרחשויות כגון יום סערה וגשם לצד ימים בהם השמש זורחת. צוות השחקנים נכנס לדמויות ואני כמעט האמנתי שאני מצוי ביער ת"ק הפרסאות ונוטל חלק בהרפתקאה… את חלקו של יוני רכטר קל היה לזהות, הצבעים, המבנים המוזיקליים הייחודיים והאופיינים לו ככבו בכל קטע מוזיקלי ושיר שבוצע במהלך ההצגה.
בדרך כלל מחזות מוזיקלים מסוג זה המיועדים מראש עבור הקהל המאוד צעיר ניחנים בלשון פשוטה משל היו אלו עוזרות גננות על הבמה, לא הפעם, המשחק היה מצויין וניתן היה להבחין כי השחקנים נכנסו בכל מאודם לדמויות בהצגת תכלית מצויינת, אהבתי כל רגע, הזדהיתי עם הדמויות למרות שחלקן הגדול הן דמויות די טיפשות שלא לומר חכמות. נקודה אחת שחשתי בה פיספוס הייתה כאשר עסקו הדמויות בבלונים של חזרזיר, היה שם רגע בו ניתן היה פשוט לפנות לקהל בשאלת צבעו של אחד הבלונים (כחול) וליצור שבריר זמן של תחושת השתתפות של הזאטוטים עם ההתרחשות על הבמה. בנקודת זמן אחרת בהצגה הבלונים קרצו לסיפור הילדים המפורסם "מעשה בחמישה בלונים"…
עניין נוסף שמצא חן בעיני הייתה העובדה ששלושת המוזיקאים המלווים בלייב את שירי המחזמר המוזיקלי ישבו במעין פיט מול הבמה בינה לבין מושבי השורה הראשונה ממש כמו באורקסטרא לגדולים, זה הוסיף לאיכות ולחינניות של המחזה.
בסוף ההצגה ולאחר השתחוויה המסורתית הזמינו השחקנים את הילדים לסור למועדון המצוי בקומת המרתף של נגה למה שקרוי מפגש עם האמנים "כיתת אמן.." במהלכו סיפרו השחקנים על המחזה ועבודתם לילדים שאף גילו עניין וסקרנות ושאלו שאלות רבות
המלצה – רוצו לראות! המחזה חוזר באוקטובר. כרטיסם זמינים כאן
רגעים מהמחזה, שיר הסיום וההשתחוויה
מפגש שחקנים וקהל
