אמש התקיים אירוע המחווה לפסטיבל נובה שהתקיים ברעים בבוקרו של יום החג שמחת תורה אותה שבת שחורה 7.10 בבחינת קמים מהעפר והשכול ונוצרים את זכרם של הקורבנות בדרך בה הם אהבו מכל – מוזיקה. קהילת שבט הנובה העומדת מאחורי ההפקה הנוכחית הזמינה את הקהל הרחב להצטרף אליהם ואל שורה של אמנים למפגן מוזיקלי בסימן של תקומה, רעות, תפילה למען שחרור כל החטופים והנצחת הנרצחים בפסטיבל הנובה.
הרעיון המוזיקלי מאחורי הפסטיבל היה שילובם של מיטב אמני ישראל אשר יופיעו עם שירים מוכרים אשר עברו עיבודים אלקטרוניים שהופקו במיוחד לאירוע לצד קטעי טראנס מהרפרטואר של אומני הנובה וזאת יחד עם מיצגי וידיאו ושילובים חד פעמיים שנוצרו במיוחד לאירוע.
אחר הצהריים לוהטים של חמישי בתל אביב ובתחנת הרכבת הסמוכה לגני יהושע נכנסים לאווירה עם שילוט לפסטיבל הנובה יחד עם "אנחנו נרקוד שוב". צועדים עם ההמונים לכניסה לשער, בפארק ניצבים מיצגי הנצחה יחד עם קריאה להשבת החטופים. הכספים שיתרמו לאירוע, יממנו באמצעות עמותת קהילת שבט הנובה את הנצחת הנרצחים, מתן תמיכה למשפחות, הקמת בית הנובה, תמיכה במסע הריפוי הנפשי והפיזי של השורדים.
מעל ל30 אלף ישראלים מתכנסים כאן יחד כדי להנציח את הנרצחים במסיבת המוות ברעים ולהמשיך לשיר למרות הכל. המופע המרכזי החל בשבע וחצי בערב עם קטע פתיחה של אסטריקס, אברהם טל עם הלהקה והתזמורת בבמה הענקית בביצוע מרגש ועוצמתי ל"קול גלגל". ואז נאום מרגש של נמרוד ארנין ,אחד ממייסדי קהילת הנובה ואח שכול – אחותו הקטנה איילת ארנין נרצחה במסיבת הנובה. " הערב – אנחנו זוכרים את אלו שאינם עוד –ריקוד עצוב אך מלא תקווה להנצחתם של ארבע מאות וחמישה יקירנו שנרצחו, חיים שלמים מלאי חלומות, תקווה ואופטימיות שנגדעו ברגע ארור ובלתי נתפס אחד. במעמד זה אני מבקש לתמוך בחיילנו וכל משרתי מערכות הביטחון השונות, שעושים לילות כימים להגנת המולדת, תוך חירוף הגוף והנפש. אנו מתפללים וקוראים לשובם המהיר של כל החטופים – חזרה אלינו למדינת ישראל ושתמיד נזכור – אין לנו ארץ אחרת. כל אחד מכיר מישהו כל אחד מאיתנו איבד קרוב וכעת קהל יקר אבקש מכולם לעמוד דקת דומייה לזכר הנרצחים".
הזמר בניה ברבי יחד עם פטרה בניגון אותנטי וייחודי בשילוב אלקטרוני וגם "מטוסים בשמיים, אנשים על רכבות. אל תבכי, קרן שמש.."
זה הזמן שלך לחיות."("קרן שמש"). זהבה בן יחד עם איתן רייטר (יוצר ומפיק אלקטרוני, ומרצה להפקה אלקטרונית) ו"אלוהים תן לי רק טיפת מזל, מר גורלי והעולם אכזר תן נחמה בתוכי". זהבה מתרגשת להזמין לבמה אימהות שכולות שאיבדו את ביניהן ויחד הן שרו את "חיים שלי", איריס בן לולו שבנה אוראל אבו חצירה ז"ל בן 25 במותו, היה מנהל הבר בפסטיבל הנובה ועלתה הערב לשיר עם זהבה בן מספרת: "מאז השביעי לאוקטובר הכול פרץ החוצה ואני מרגישה שאין גבולות, ואין מחסומים והכל חופשי ומותר כדי להביע את עצמי ואת הכאב. זה מרגש מאוד שנתנו לנו את הזכות ואת המעמד, אני בטוחה שהילדים שלנו גאים". לצידה של איריס בן לולו הצטרפו אמהות נוספות – חגית רחמים אמא של דביר ז״ל, שוש דמרי אמא של דן ז״ל, נעמה נבון אמא של גל ז״ל, לבנה עזר אמא של גיא ז״ל, אורנה אשר אמא של דניאל ז״ל, סיגל שמר אמא של רון ז״ל, מארינה משה יעקב אמא של אילן ז״ל.
זכינו לאיחוד של ההרכב הלוהט שב"ק ס' ויחד עם קפטן הוק (די.ג'יי/ האמן שכבש כבר כל במה אפשרית בעולם) מרימים את הפארק ומפציצים עם "נןפל וקם". שילוב פסיכי שיכול להתקיים רק בישראל וכמה כשרון. וואווו.
ממשיכים עם ג'ירפות והקפטן וכמה שגלעד כהנא מהפנט בריקוד ובהגשה. "מי שלא חולם, כועס" וכמובן "יש לי בחור בלב בצורה שלך. בצורה שלך. בייבי בי איי לאב יו בייבי בי". איך אפשר שלא להתאהב.. ואם לרגע הסתובבתי לאחור לנוכח התפרצות בכי וראיתי חבורה של צעירים נרגשים, רק ניגשתי לחבק. זה המעט שניתן. כמה שהערב הזה עוצמתי וחשוב. על עמדת הדי.ג'יי הגבוהה עולה דארוויש שכבר 24 שנה מוביל את סצנת הטראנס המקומית ובעולם. לצערנו החיבור שלו לאסון הנובה לא מסתכם רק בכך: בנו, לאור אברמוב, היה מנרצחי המסיבה. הוא הספיק לכתוב לאביו מהמיגונית בא התחבא עם חבריו ברעים לפני שנרצח על ידי מחבלי חמאס. כעת אביו נמצא על הבמה עליה תעלה עוד רגע גם מארינה מקסימיליאן. "אני בוחר לתת לזה מקום, ולהשפיע על המוזיקה", מספר הדיג'יי שאיבד את בנו על האבל בו הוא שרוי. "אפשר לרקוד כאב, עצב, שמחה ואהבה. יותר מתמיד אנחנו זקוקים בימים האלה למקום שאפשר להביא את כולנו, איך שאנחנו". מארינה ודארוויש עם "הוריקן", "ביחד" העיפו את הקהל באוויר. עכשיו כולם כבר בטירוף, עם סטיקלייטים באוויר. במילה אחת: קרחנה. השילוב קטלני.
אנחנו "ממריאים" תרתי משמע עם מוש בן ארי ודארוויש " הדקו ת'חגורות כי ממריאים שוב מכאן" ותפילה המונית מרגשת עם שיר למעלות ("אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל"). אף עין לא נשארה יבשה. אף אחד לא שוכח לרגע את החטופים, מיה שם ששוחררה מהשבי, גל דלאל (אח של גיא דלאל החטוף בעזה) ומורן סטלה ינאי ששוחררה גם היא משבי חמאס על הבמה להזכיר לכולנו שיש עדיין 120 חטופים בעזה וצריך לעשות הכל ע"מ שיחזרו ובמהרה. מיה שם: "הייתי 55 ימים בשבי. מתוכם 5 ימים אחרונים בהם הורידו אותי למנהרות, שם פגשתי חטופות אחרות. עמוק עמוק מתחת לאדמה, בלי אוויר לנשימה ובלי אור יום ובלי תקווה, אני זוכרת שעמדנו כולן, החזקנו ידיים. אני דיקלמתי את שיר למעלות והן חזרו עליי. התפללנו שנצא משם. זעקנו לשחרור שלנו. זה היה אחד הרגעים הכי עוצמתיים שחוויתי. מאז עברו 210 ימים והן עדיין שם. בלי אוויר, בלי אור יום, בלי תקווה. מתפללות ומחכות שיוציאו אותן. הבטחתי להן שאעשה הכל כדי שלא ישכחו מהן. כולנו צריכים לעשות הכל כדי להחזיר את האחים והאחיות שלנו הביתה, למשפחות שלהם", היא אומרת לקול תרועות הקהל. "אסור לאבד אמונה ברגע, הם יחזרו. לא נעצור ולא נפסיק להילחם עליהם. הם חוזרים הביתה!". ברי סחרוף ואיתן רייטר מרגשים אלקטרונית עם "בואי הביתה" ("בואי הביתה האוכל כבר מוכן, בואי הביתה לאן תלכי לאן
ואולי היה זה רק חלום"). והקאבר המטורף "עיר מקלט". כשהגיטרה של ברי מנסרת את הלילה. כמה כיף, מרגש ועצוב. ואם כבר רצינו קצת יותר דיסטורשן עולים אורית שחף ותום פטרובר (היהודים) מזנקים, קופצים ומשתוללים יחד עם איתן "הזמן שלך" והמאסטר חובה שלהם "מחפש תשובה" ("איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא ואיך תמיד נהיה שחור כשאני בוכה"). אתם אדירים ! . בהשראת "אנחנו נרקוד שוב" עולה הכוכבת הנוצצת והבלתי מעורערת, נינט לצד רקדנים/ות אמני פרפורמנס ודי ג'יי ארטיפקס – שניגן את הטראק האחרון במסיבת הנובה. "קמתי לרקוד" בביצוע פנומאנלי וגרנדיוזי. CRAZY אחריו והפעם עם גורביץ.
איתן רייטר עולה לעמדה לסשן נוסף עם שלושה אמנים מטריפים במיוחד. תחילה אסף אמדורסקי והאלקטרוני עם "כוכב" הנוגה ("זורם בעורקים,נצנץ למרחקים בוהק לעולמים") ו"אהבה חדשה". "אני רוצה לשלוח מפה חיבוק לאימהות, האבות, האחים, האחיות ואוהבים שנותרו עם חלל גדול. השיר הבא מוקדש להם" אמר אמדורסקי לפני הביצוע. בינלאומית שלנו, נגה ארז כובשת כמו שרק היא יודעת עם END OF THE ROAD וגם VIEWS. עכשיו כבר ניתן להכריז שעשרות האלפים יחד עם נגה במסיבה הכי גדולה במזרח התיכון כי לעולם לא נפסיק לרקוד ולשיר ! מתוך השבר הגדול, האובדן והדרך שעוד יש לעשות, הם רוקדים עם דמעות בעיניים, וזה לא הופך קל. אבל שום דבר לא יעצור אותם. די. ג'יי בליס עם התקווה 6. עמרי גליקמן עם המגה להיט העכשווי לרוח התקופה "גיבורי על" ("נכון כולם נראים פה רגילים אבל אנחנו עם של גיבורי על. בכל אחד תמיד מסתתר חייל מוכן להציל את העולם") ול"חזור הביתה". המנונים והגשה שרק התקווה 6 בשיא הרגש יודעים לפנק. השילובים המוזיקליים המיוחדים הולידו כאמור, גרסאות חד-פעמיות שזיכו להיטי פופ ורוק מהמוזיקה הישראלית בעיבודי טראנס, שהשתלבו זה בזה באופן מבריק והרקידו את הרבבות במשך שעות ארוכות. ואחרונים אחרונים חשובים ואהובים הם חברי להקת "הדג נחש" שבאו להרים ולתת את כל קולם .במילים אחרות לפרק את הפארק. "שירת הסטיקר" ("דור שלם דורש שלום תנו לצה"ל לנצח") וכמובן "זה הזמן להתעורר הבית מתפורר… תרימו את היד תפתחו את הפה מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה". סיום מושלם של השילובים הקסומים ומעבר לדי. ג'יי סאסי שמארח את ויני ויצ'י, אסטרל פרוג'קשן ועוד הפכו את הפארק טוטאלית למסיבת טראנס הכי איכותית וגדולה עלי אדמות.
אירוע הנצחה נובה הוכיח שאנשים בישראל רוצים, ויכולים, לרקוד שוב, גם אחרי הזוועה היה למרגש במיוחד ויחודי וכ"כ חשוב. מעטפת חיבוק ותמיכה ענקית לקהילת הנובה הראויים להרבה יותר מזה.
מופע ההנצחה בויים על ידי רובי כהן, הפקה אומנותית: רננה לוי גייגו, בניהול אומנותי של עומרי סאסי, איתי פיינגולד, הפקה מוזיקלית: איתן רייטר, רשף הררי (קפטן הוק), פילוני – דני קרק. עיצוב במה: דודו מזח, ליר אוליאל. עיצוב תאורה: ערן קליין.
פלי ליסט של השירים שבוצעו באירוע, צילום וידאו יניב לוי
אני מתנצל על התגובה החריגה והלא מקובלת בקרב עם הבחירה!
אני מתנצל על כך שלא מישר קוו עם הגישה האחידה של התקשורת למסיבת הנובה בגבול עזה. במבחן התוצאה הרעיון היה אווילי והמחיר כבד מנשוא!
לצערי, אנו חברה לא ביקורתית כלפי תופעות שבעיניי לא אמורות להיות מונצחות בקרב עם הבחירה. אנו מעתיקים תופעות תרבותיות זרות לתרבות היהודית שאמורה להוות אור לגויים. תרבות שהמוטו שלה נהנתנות בכל מחיר! במציאות, גם מעט סגפנות לא תזיק לחברה שאמורה להיות בריאה ומאוזנת. למיטב ידעתי (על כך פורסם מאמר בעיתון הארץ אודות פסיכולוגית שטיפלה בטראומות בקרב משתתף ה"נובה" כולל לקיחת סמים משניי תודעה וכיו"ב!). למעשה, אנו חברה חולה עם מאפיינים תרבותיים קיצוניים, מצד אחד החברה החרדית ובקצה השני אוכלוסיות נהנתניות בכל מחיר המקדשות תופעת כמו מסיבות הטבע, המשתתפים בחלקם נושאים קעקועים על גופם, נזם באף ובלשון (כמנהג הגויים) ופורקים כל עול כולל לבוש פרובוקטיבית בלשון המעטה. המחיר הכבד מנשוא בהתאם! הכול בשם הליבראלי זים וחופש הפרט! השחצנות והיהירות בעוכרינו! הגיע הזמן להקים וועדת חקירה ממלכתית לבירור מי אישר לערוך את האירוע סמוך לגבול רצועת עזה! לא די בכך, נשיא המדינה וראש הממשלה מצאו זמן לברך משתתפת ששוחררה (השתתפה ובסיבה כאשר אמה חולה סופנית זה אומר דרשני!). מנהיגים אלה לא מצאו די זמן לנחם משפחות שכולות של חלליי צה"ל!