ערב נוסף שהופק על ידי ברק וייס במסגרת פעילות קהילת הג'אז הישראלית במועדון גריי בתל אביב לוקח את הקהל הרב שהתאסף אמש במקום למסע אל מחוזות ברזיל והחוף המערבי של ארצות הברית בתחילת שנות השישים כאשר הסגנון המוזיקלי החדש שפותח בידי המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים והזמר-גיטריסט ז'ואאו ז'ילברטו בברזיל – "בוסה נובה" המבוסס על השורשים של הסמבה הברזיאלית המפורסמת לצד המינוריות של שירי הדייגים, הלך ותפס תאוצה ופופולאריות רבה ברחבי העולם לצד פרשנות של אנשי סצנת הג'אז המערבית בארצות הברית שהטמיעו את הסגנון החדש אל תוך האורבניות שלהם לכדי יצירת סגנון ג'אז חדש – הארד בופ.
הערב התחלק לשתי הופעות, המופע הראשון שהוקדש ליצירות, סטנדרטים אם נדבר בשפת הג'אז מעולם הבוסה נובה וכלל קלאסיקות כגון "קורקווואדו", "דאספינאדו" וכמובן הקינוח הכי מתוק עם "הנערה מאיפנמה". רובן של היצירות היו בעיבוד אינסטרומנטלי בלבד ואת הליין הווקאלי עיבדו הנגנים עבור כלי הנגינה בהצלחה. ההרכב שהופיע כלל את המתופף שי זלמן שבתכל'ס היה יכול להניח מכונת תופים במקומו וללכת לשבת ולהתרווח כל אורך המופע באשר התיפוף המלווה את הבוסה נובה הוא קבוע ומונוטוני, מאפשר לכלי הנגינה מקצב רך כבסיס. לצידו של שי הופיעו הגיטריסט הבינלאומי מרסלו מי המגיע מברזיל ומוכיח במופע שהוא בעצם מאסטר אמיתי בכל הקשור בפריטת בוסה נובה בגיטרה קלאסית, לצידו נגן הבס גלעד אברו שאף הוא קיבל את ההבלחות האינסטרומנטליות שזכו לתשואות, אליהם הצטרף נשפן סקסופון האלט מרק רוזן שהוביל את היצירות בוירטואוזיות מעולה. לקינוח החלק הראשון הצטרף אל הרביעייה הפסנתרן אריק נייסברג לביצוע של היצירה – "Garota de Ipanema" (הנערה מאיפנמה). זהו הרגע לציין כי אסטרוד ז'ילברטו, זוגתו של ז'ואאו ז'ילברטו והזמרת הברזילאית שהתפרסמה עם הביצוע המקורי לצידו של סטן גץ הלכה לעולמה כמעט לפני שנה…
חלקו השני של הערב הוקדש לפן האורבני של ההמצאה הברזילאית שאומצה בידי סצנת הג'אז האמריקאית – הארד בופ וכמובן שהקטעים שבוצעו היו המחוות ליצירותיהם של גדולי הדור דוגמת הנשפנים קנונבול אדרלי והאנק מובלי. אל חבורת הנגנים הצטרף כעת גם החצוצרן ארד ייני.
ההבדל המהותי בין שני חלקי הערב היה לא רק בסגנונות ובשיבוץ נגנים נוספים אלא גם באווירה המוזיקלית ששרתה מהבמה אל הקהל והאולם, בעוד שהחלק הראשון היה נינוח, מערסל ומתרפק הרי שבחלק הראשון קיבלנו את החיספוס הסגנוני העירוני שקרוב יותר לעולמות הג'אז הקלאסי כפי שטבעו בו מובילי הסגנון במקור.
ולבסוף אי אפשר בלי התיעוד לביצוע היצירה של הנערה מאיפנמה, קלאסיקה אל זמנית
