אוברטורה (שהיא גם רקוויאם):
אני מסקר את המופעים של "תזמורת המהפכה" קרוב לעשור. כמעט תמיד, לידינו, ליד לאה ואנוכי, ישבו דובי ודורית לנץ. החוויה של הקונצרט נפתחה תמיד בשיחה מלבבת ומרתקת עם דובי – שיחה שבה דובי העשיר שוב ושוב את הידע שלי במוסיקה ושהייתה מטובלת בהרבה נוסטלגיה מהימים שבהם הוא היה ה"בוס" שלי בגל"צ.
אתמול, דובי לא היה שם… זה כמט בלתי נתפש. העיניים שלי תרו כל הזמן את האולם, את הכניסות – אולי הוא מאחר, אולי הושיבו את בני הזוג לנץ במקום אחר…. הראש יודע שדובי כבר לא איתנו, אבל הלב והנשמה ממאנים להכיר בכך !
לכתו של דובי, שהיה כאמור, מורי ורבי בכל הקשור למוסיקת ג'אז, היא אבדה ענקית לעולם התרבות הישראלית – חיבוק גדול לדורית ולמשפחה ואני מקדיש את הביקורת הזו לזכרו.
יצירה בשלושה חלקים:
כפי שנכתב בפתיח, אני מכסה את "המהפכה" (תזמורת המהפכה – לא המהפכה המשפטית) כבר למעלה מעשור, וכן…. אתמול היה לטעמי שיא השיאים ! הקרם דה לה קרם. מצאתי את עצמי הולך הבייתה עם פה פעור ועם טעם של עוד, הרבה עוד והתנחמתי בכך שהתקשרתי על הבוקר לזוהר שרון, אחד מהמנהלים האומנותיים של המהפכה, והבעתי את התרגשותי ואת תודתי העמוקה על הערב החוויתי הזה -אחד הערבים הכי מרגשים מוסיקלית שבהם נכחתי בשנים האחרונות.
הגאונות של שרון ושל שותפו לעשייה, רועי אופנהיים היא בראש וראשונה בבחירת החומרים אבל בעיקר בבחירת האומנים שייטלו חלק בקונצרטים של המהפכה – הפעם דומה, שהבחירה הייתה הרבה מעבר למוצלחת – היא הייתה "אלוהית":
מאיה בלזיצמן הווירטואוזית הוכיחה לכל מי שאולי הטיל ספק שהיא מבכירות נגניות הצ'לו (לי היא הזכירה את לא פחות מיו יו מה) וגם כזמרת היא פשוט בליגה אחרת! השליטה האבסולוטית שלה בצ'לו, הניצול המושכל באפקטים האלקטרוניים והשליטה שלה במוסיקה קלאסית (ברמה של ז'אקלין דה פרה), בג'אז (כשהפכה את הצ'לו לקונטרבס ברמה של סטנלי קלארק) ולצד כל אלה יכולת ההלחנה המטורפת שלה הפכו את שלושת הפרקים, I got fascinating rhythm, they can't take that away from me , fascinating rhythm לפנינים מוסיקליות שהעניקו לסגנון של גרשווין ממדים נרחבים מבחינה סגנונית ועשו המון חסד לגאוניות של המלחין בהופכם את המוסיקה האלמותית שלו לאקטואלית מאי פעם.
אמנם רוחו של גרשווין ריחפה כל הערב המופלא הזה באוויר, אבל הגיטריסט יונתן אלבלק העלה מהאוב רוח של ענק אמריקני אחר, גם הוא כבר לא בחיים – פראנק זאפא. אלבלק הפליא ביצירתו לגעת כמעט בכל אותם מקומות שהפכו את זאפא לאותו גאון
אלבלק, נגן גיטרה ויוצר המשלב טכניקת נגינה ייחודים עם שליטה פנומנאלית באפקטים וסנטיגיטר. הוא משכיל להפוך את הגיטרה לתזמורת של איש אחד אבל יחד עם זאת הוא נשמע BUSY וככזה שמוכר את הרגש בעבור הטכניקה.
אלבלק הוא מן שילוב קסום של אדריאן בילו, רוברט פריפ ו… פראנק זאפא! כשעוצמים עיניים ומקשיבים למבנים הטונאליים המורכבים, למעברים המקצביים המהירים בין 6/4 ל – 11/8 (כל הכבוד למתופף המוכשר יונדב הלוי על תצוגת תיפוף וירטואוזית וכמובן לנגן כלי ההקשה הוותיק גיורי פוליטי שהחזיקו את הערב מבחינת קצב ללא רבב !) מפליגים למחוזות של YELLOW SHARK ו 200 MOTELS של זאפא.
גם כאן, הגאונות של אלבלק מתבטאת לא רק בנגינה, אלא ובעיקר בהלחנה שאינה פחות ממושלמת בכל קנה מידה. Catfish row , המבוססת על האופרה "פורגי ובס", ניצבת אצלי בשורה אחת עם יצירות סימפוניות של ג'ון לורד, זאפא ומישל קולומבייר.
אלבלק השכיל לאמץ את הגרעין של גרשווין, אך לא להיסחף לעשות גרסאות כיסוי. גרשווין באוויר אבל המוסיקה היא מקורית, מרתקת ומעניינת בכל תיבה, בכל מעבר, בכל שניה.
והיה גם גיא מינטוס…. ויסלחו לי כל עמיתי הקלידנים, הפסנתרנים והמוסיקאים אבל מדובר באיש ואגדה. ליגה אחרת שאין כמעט למי ולמה להשוות אותו. מדובר בפסנתרן שאין שני לו המלהטט בפסנתר בכל סגנון אפשרי – לרגע הוא דניאל בארנבוים, לרגע ריצ'ארד הקטן, והופ, קית' אמרסון ובום ארתור רובינשטיין… הוא שר, מפלרטט עם הקהל, עורך "שירה בציבור" מחליק סולמות כאילו שהמקלדת הייתה חמאה וכל זה עם חיוך וטונות של כריזמה.
מינטוס הביא את התזמורת לאקסטאזה, הביא את המנצח אופנהיים לאקסטאזה, בקטעים it ain't necessarily so ובמיוחד – rhapsody on my mind התזמורת נשמעה הומוגנית מאי פעם! הכל היה מדויק (אפילו זוהר שרון שנאלץ לוותר על מקומו ליד הפסנתר לטובת כלי הקשה….) אלה היו רגעים של עונג צרוף, של מוסיקה בשלמות אלוהית, של סולן וירטואוז מהמשובחים בעולם עם תזמורת מעולה שניגנו בהרמוניה מוחלטת כשאחד משלים את השני.
הפרשנות של מינטוס מרתקת וניכר שהוא מתח את הפרשנות הזו על פני כל הסקאלה הרחבה של הכישרון המוסיקלי הפנומנאלי שלו ובכלל זה בקיאותו בסגנונות מוסיקליים מגוונים: באותם מקבצי תיבות הוא ניגן בלוז משובח, בסגנון ממפיס סלים, ואז השלים בסגנון קלאסי מדוקדק ומצוחצח ברוח סטראווינסקי או שופן. הוא הלהיב את הקהל כפי שרק ריצ'ארד הקטן ידע לעשות ושר כמו זמר אפרו אמריקני מגדות המיסיסיפי.
יתכן שהעובדה שהערב לא לווה במולטימדיה והתבסס אך ורק על הכישרון והיכולות הבימתיות של הסולנים העצימה עוד יותר את הערכים המוזיקליים והעניקו להם את מלוא תשומת הלב וכאמור, התזמורת הייתה בשיא של כל הזמנים.
כרגיל, הבאסיסט אלון עזיזי נתן תצוגה מרשימה וכמוהו החלילנית, רחל אילת, הסקסופוניסט נועם דרומבוס, הנבלנית עדה רגימוב, הטרומבוניסט, מיתר נווה וה"קבועים ויקירי המדור" : עדי חלבין, ליאה רייחלין, הגר מעוז (האלוהית), דניאל תנחלסון וכל שאר המופלאים. (ובהזדמנות זו ברכות לחצוצרן איתמר בן יקיר להולדת הבן המקסים).
הזמרת אסתר רדא תרמה את חלקה כזמרת אורחת בקטעים שונים במהלך הערב והשתלבה באופן מכובד במטען הכישרון האדיר שניצב על הבמה.
רגע מכונן ומלהיב במיוחד היה כאשר כל משתתפי הערב ביצעו את קטע הסיום SUMMERTIME, בהנהגתו, עיבודו והובלתו של מינטוס, שבשלב הזה פשוט התפוצץ על הבמה וסחף איתו את כל המשתתפים, בין אם בקטעי הסולו המלהיבים של אלבלק (כאן הוא כבר נשמע כמו סטיב מורס וג'ו בונמאסה) ומאיה בלזיצמן שהצליחה להפוך את הצ'לו לכינור (בנוסח ז'אן לוק פונטי).
מינטוס לקח את הסטנדרט הקלאסי לעיתים לכוון אפריקני או אפילו מזרחי (קצת מזכיר את SARABAND של ג'ון לורד) וכאן רדא השתלבה היטב באווירה הכללית (למרות תחושת הריחוק ששידרה במהלך כל הערב, אולי בגלל בעיית מיקרופון קלה שהדיווה חוותה).
אפילוג:
ההצלחה הפנומנלית של הערב הייתה ללא ספק גם בגלל הקהל האיכותי שמילא עד לאפס מקום את בית האופרה של תל אביב (הרבה קרדיט למנהל האופרה צח גרניט) וכמובן לאיש הסאונד ואל קוטלר שהעמיד סאונד ברמה מושלמת למרות המורכבות העצומה שבהגברת כלים אקוסטיים וחשמליים…
. ״גרשווין ידע להלך בין המסורתי, הקונצרטנטי והקלאסי לבין המודרני, הג׳אזי והפופולרי, בין הלחנה וביצוע, וכל זאת תוך יכולת גם להיות חדשן ומהפכן וגם לשמור על קומוניקטיביות", ציינו המנהלים האומנותיים של "תזמורת המהפכה", זוהר שרון ורועי אופנהיים. מעניין שאותם משפטים בדיוק מתארים נאמנה את דרכה המוסיקלית של תזמורת המהפכה שמביאה למקומותינו את התרבות במיטבה.
נדיר שאני אומר את זה, אבל כל מי שאוהב תרבות, אוהב מוסיקה, אוהב להנות ממופע ברמה הגבוהה ביותר מומלץ לרוץ למופעים הקרובים של "גרשווין גרסת המהפכה" (אני אהיה שם והפעם סתם כצופה שבא "נטו" להנות.)
ההופעות הבאות בסבב גרשווין:
22.11 אודיטוריום חיפה, 23.11 בית האופרה ת"א, 25.11 היכל אומנויות הבמה הרצליה, 26.11 תיאטרון ירושלים
לכרטיסים למופעי התזמורת השונים לחצו כאן
טעימה – רגעים מתוך הקונצרט
