קליפים חדשים

בר צברי – פזמון פשוט

בר צברי משיק שיר חדש - "פזמון פשוט", האזינו

אין ספק כי מאז שהזמר והיוצר בר צברי הפציע בשמי הסצנה המקומית הוא מיצב עצמו במקום טוב כיוצר ומבצע של להיטי ענק שתופשים את המאזינים מהשמיעה הראשונה וסוחפים אותם אחריו בריקודים. נזכיר רק את הפריצה הראשונה עם הלהיט המגה ענק שכבש את המדינה "ג'וני", ההמשך עם "רוק'נרול בצהריים", "חדרה", "מה בלילות", "ניצוצות" ועוד…

לפני שנה וחצי השיק צברי את אלבום הבכורה שלו – "רוק'נרול בצהריים" שגם הוא הניב מספר להיטים, ביניהם – "צ'או בייבי ביי", "בפרק הבא" ו-"גולות". היום משיק בר צברי שיר חדש –  "פזמון פשוט" – שיר חדש שכתב והלחין יחד עם הפזמונאי אבי אוחיון.

בשיר החדש שובר צברי את כל הכללים ועושה מעין חשבון נפש מקצועי בינו לבין עצמו בפומבי אל מול הקהל הרב שלו, חשבון על מקומו כיוצר ומבצע שצריך להחליט בין דעת הקהל ובין רצונו הוא. בכתיבת מילות השיר מנסים צברי ואוחיון לטפס מדרגה נוספת על המוטיב והנרטיב שטווה בזמנו שלמה גרוניך עם להיטו הענקי "שירים פשוטים", אותו מוטיב שמבקש לעשות שלום בין השלמה עם רצון הרוב לבין נפשו של האמן המבקשת להישאר על הקו המנחה האמיתי. האם לרצות את הקהל או לשפוך את הלב על הבמה…

כך פותח צברי את שירו – "עזוב אותך מאומנות העם רוצה פזמון פשוט | תפסיק לשיר כמו תימני, רוקנרול כבר לא אוכל | תן חיוך למצלמה וגם לכל מי שעובר" במובן של לך על הפופולרי ועזוב אותך מהנשמה, ובהמשך הוא עונה לעצמו שוב – "מה עם האמת שבתוך הנשמה | למה תמיד אני חייב לה? | למה אין לי מנוחה?" עדיין מתייסר עם עצמו ועם האמת שלו

בקליפ המלווה את השיר החדש מיטיב הבמאי דרור פז להציב את האגו והענווה זה אל מול זה ממש כמו בסיפורו של פינוקיו בו מהווה הצרצר את המוסר בדמות שתי דמויות חברים האומרים לצברי מה להחליט ולאן ללכת בכיוון המוזיקלי.

כך צברי על השיר החדש – "אנשים אוהבים להגיד לנו מה לעשות, בכל התחומים ובטח במקצוע הזה. הכול בחוץ וחשוף, מנתחים לך את האישיות ונותנים לך עצות לפעמים בלי שתבקש. המשימה להישאר נאמן בין מה שקורה בחוץ לאמת הפנימית שלך היא לא תמיד קלה ותמיד קיימת התלבטות איך לספר את הסיפור שלך. אז איך לספר את הסיפור שלי? השיר הזה הוא בדיוק הקונפליקט בין השניים".

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: