הבן של מושיקו הגדול הוא יותר מחומוס
המחזה "הבן של מושיקו הגדול" הוא מחזה חדש המישיר מבט אל הוויה הישראלית כמות שהיא, לא רק חומוס וערכי משפחה לוקליים, יש גם מוזיקה, סיקור.
בא נתחיל בחומוס עצמו, המשחה הזו שכולם אוהבים לנגב במיוחד בצהרי שישי במסעדות היפואיות ובכלל. אישית אני מחובבי הפול, מעדיף את הצלחת שלי עם פול מתובל נכון מעוטר ביד נדיבה בחופן של גרגירי חומוס מבושלים, פחות בקטע של ניגוב לימין או לשמאל ותוספות משונות למיניהן החל מפטריות וכלה בבשר טחון. אבל אני לא אפספס הזדמנות לטעום מנת חומוס באמת טוב ובמיוחד כשהוא טחון גס ומתובל בשמן זית אמיתי, לא מהמסוננים השקופים הללו שעל מדפי המרכולים אלא הכהים ועשירי הארומה החזקה שמוצאים ביישובי הגליל.
מה הסיפור?
הבן של מושיקו הגדול הוא מחזה קומי ישראלי שנכתב על ידי גיל ארי כהן ובויים בידי עירד רובינשטיין, המחזה מביא את סיפורו של שף ישראלי שעבר לחיות בפריז, נועם אמיר, אותו מגלם עמוס תמם, אשר נחשב לכוכב עולה בסצנת המסעדות, המבקש לפתוח מסעדת ביסטרו בפריז אולם לא מצליח להשיג מימון כספי לכך ונקלע לחובות המאיימים על קיומה של המסעדה. מכתב שהגיע אליו מבשר לו כי אביו נפטר לפני שבוע ובעוד ימים ספורים יתבצע הליך הקראת הצוואה. נועם חווה חלום בהקיץ בו דמותו של אביו מופיעה בפניו ומספרת לו כי הוא אמור לזכות בירושה של כמה מאות אלפי יורו.
נועם אורז את עצמו ומתייצב בבית המשפחה והמסעדה של האב, "חומוסיית מושיקו הגדול" הממוקמת בעיר בת ים ונכנס לנעליו של האב כטבח האמור להמשיך ולהפיק מנות חומוס על פי דרישת הלקוחות שלהם הרגלים וטעם ייחודי. נוכחותו במקום מתנגשת עם פעילותה של אחותו שעובדת במסעדה מילדות בזמן שהוא הלך על קריירת שף, גם לאמו של נועם (השחקנית ריטה שוקרון) לא חסר ואפילו החתן, בעלה של האחות הוא קונץ וקצת קוץ.
הקיצר העלילה הולכת ומתפתחת עם הפתעות רבות כולל גיחות באספמיה נוספות של רוח האב המגולם על ידי מתי סרי שבמסגרת תפקידו נהנה מכל רגע. עוד משתתפים במחזה מורן ארביב גנס, טל וייס, אנסטסיה פיין ושמחה ברבירו.
והמוזיקה!
את מהלך העלילה המכילה אספקטים של משפחה, אהבה, הורות, הגשמה עצמית וחיבור לשורשים, מלווה כמובן פס קול מוזיקלי עליו אמון רועי ירקוני, הנמנה על מקימי הרכב האלטרנטיב – "פאניק אנסמבל" והקלידן של להקת הרוק הוותיקה "נקמת הטרקטור", בין יתר עיסוקיו ירקוני יוצר פסי קול לסרטים ומחזות. וכאן אני נכנס להתמקדות מבחינת הסיקור.
את סצנת הפתיחה של המחזה המתנהלת בביסטרו הפריזאי מלווה קטע מתוך שירה של ריף כהן – " A Paris", נוכחותה המוזיקלית של ריף חוזרת שוב בהמשך העלילה עם השיר " J'aime", בהמשך המחזה מעטר רועי את הנקודות המיוחדות באיורים מוזיקלים שנעים בין עולם הרוק המחוספס לבין העולם האוריינטלי.
כך חשף בפני רועי ירקוני את מעורבותו בעבודה על המחזה ותהליך אריגת הסאונד המוזיקלי לאורך המחזה – "כתיבת המוסיקה להצגה הבן של מושיקו הגדול הייתה תהליך ארוך שבו התלבטתי יחד עם עירד רובינשטיין הבמאי על הכיוון המוסיקלי עד לפיצוח שהגיע במהלך החזרות על ההצגה. לכאורה מדובר היה בקומדיה קלילה הדורשת מוסיקה מזרחית/ערבית באווירת מסעדת החומוס ותו לא. אבל כמו ההצגה מלאת הרבדים והעומק שבה החומוס הוא למעשה רק סיפור המסגרת לדרמה האנושית המצחיקה ומרגשת (הצופים לא מפסיקים לצחוק וגם לבכות) של היחסים המורכבים בין האב לבנו ושאר הדמויות במחזה כך גם תהליך הפיצוח המוסיקלי הוביל ליצירת פסקול מורכב ועשיר כשמילת המפתח מבחינתי בסופו של דבר הייתה ״פיוז׳ן״. אותו פיוז׳ן שנמצא בהצגה בקולינריה, בזהות של הגיבורים, במתח בין העבר למודרני, בין המסורת לחדשנות, וגם נאמר מספר פעמים בהצגה לחיוב ולשלילה, כך גם פסקול ההצגה הוא ״פיוז׳ן״. בסופו של דבר יש חמישה מוטיבים מוסיקליים מרכזיים בפסקול – הראשון – העולם של פריז והמהגר הישראלי בפריז – כאן הציע עירד את המוסיקה של ריף כהן שמתארת בצורה נהדרת את מושיקו בפריז – פיוז׳ן של שירה צרפתית בנינוח ישראלי מזרחי מודרני. השני – עולם המוסיקה המזרחית/ערבית – גם כאן יצרתי שילוב של סגנונות שונים, כשחלק מהמוסיקה הוא עיבוד מודרני לשיר ״אעווזי פאלפילו״ של הזמר המצרי פריד אל אטרש, אותו הציע להצגה וגם מבצע בפסקול כשרון רב מתי סרי המגלם את דמותו של מושיקו (המצרי) בהצגה. מתי גם מוסיף אילתורים ווקאלים לקטעים אתניים אחרים בהצגה. כמו כן משמשת המוסיקה הזו בשילוב ביטים אלקטרונים מודרניים את הפעלתנות והבישול במטבח המסעדה ולעיתים משולבים בה סימפולים של כלי מטבח שנותנים קצב למוסיקה.. השלישי – עולם המתח והמסתורין של דמותה של הרוח של מושיקו המופיעה לפרקים ומניעה את ההצגה. הרביעי – עולמות הייאוש והטרוף אליהם נופל נועם בתהליך ההתדרדרות שלו, אלה מוצגים על ידי גיטרה חשמלית מעוותת ומדוסטרטת. החמישי – הרגש האימהי וזיכרונות הבית הישן, ע״י מוסיקה רגשית מבוססת פסנתר ושוב עם נגיעות אתניות. שיא הרגש הוא בטראק הסיום אותו מבצעת גל סרי, בתו של מתי שגם משתתף בשירה בטראק זה שמהווה את סיום ושיא ההצגה. היה מרתק ומיוחד עבורי לרקוח בפסקול שילובים אמיתיים מהחיים של המשתתפים, כמו השיר של פאריד אל אטרש שהציע מתי ואהוב עליו מילדותו וכן השילוב של מתי וגל שמוסיף למימד המשפחתי של הפסקול, אב ובת, דורות שונים שמתמזגים ליצירה אחת. כמובן שאף אחד מהצופים לא אמור ״לדעת״ לגבי זהות המבצעים בפסקול אבל אפשר לקוות שמשהו בתחושה שמועברת ברגע הזה מגיע גם לקהל מבלי להבין מה בדיוק ולמה. וזה היופי והקסם במוסיקה. יש הרבה זמרות נהדרות אבל אין בחירה טובה יותר מהבת של מושיקו הגדול. בתהליך ההקלטה של מתי בכל הקטעים שמשתתף ושל גל בקטע האחרון, ביקשתי מהם לאלתר ולאחר מכן בחרתי וערכתי את מה שהכי ריגש אותי, זה הרבה יותר מעניין ומיוחד מבחינתי מאשר לכתוב תפקיד מראש ולתת לנגן או זמר לבצע, כך שיש כאן גם שילוב בין מה שמתוכנן מראש לספונטי של אותו רגע והאופי של המבצע, כמו בתהליך יצירתי של הכנת אוכל. בפסקול משתתפים גם המוסיקאי דביר זילברשטיין שהשתתף בהלחנת מספר קטעים ואייל שינדלר שביצע את המיקס ומאסטרינג.
הנה פס הקול שכתב, הלחין, עיבד וביצע רועי ירקוני למחזה
בקטנה, המציאות חזקה מהמחזה ואפילו מחשבותיה של האם המתייחסות לשיכון החדש שהולך ונבנה ברחוב כצנלסון בעיר בו מתרחשת העלילה (בת ים) לשם היא מבקשת לכוון את בנה וביתה לרכוש דירות נתמכות במציאות, אכן שני פרוייקטי פיני בינוי חדשים וגדולים הולכים ומרחשים ברחוב הזה באמת…
המלצה – כמו תמיד – אל תלכו, תרוצו! , כאן כרטיסים
