הזמרת והיוצרת ים גרוניך, (כן, הבת של שלמה) אשר נחשפה לציבור הרחב בעקבות השתתפותה בתכנית הריאליטי המוזיקלית "הכוכב הבא", ואחרי שנטלה חלק במופע עם פרויקט המשקפיים של נויפלד במסגרת פסטיבל הפסנתר 2022, משיקה את שיר הבכורה שלה – "למה לא" אשר נכתב והולחן על ידה בהפקתם המוזיקלית של יונתן לינב וקלמן מאמי. זהו שיר שמילותיו נכתבו בתקופת הקורונה והוא מושפע ישירות מהתהפוכות שעברו על העולם וישראל.
כך ים גרוניך על השיר הטרי – "…השיר "למה לא" נכתב בשיא תקופת הקורונה, ממש בפריצתה של המגפה המטורפת הזו. כתבתי אותו בשעת ייאוש בעודי תקועה בחדר הריק של האקס , בבית שלו עם ההורים. מנסה למצוא דרך יצירתית לגרום לסגר הזה להפוך למשהו טוב.. אחרי כל כך הרבה זמן של מחסום כתיבה. השיר מדבר על אנשים מול "המערכת", אני מתכוונת להיררכיה. לפוליטיקה, ותכלס? כל הדברים שמכתיבים את קצב החיים של כולנו. אין לי שמץ של מושג מה באמת קורה שם, כתבתי מתוך חשש וחוסר מודעות לגביי ההשלכות של אותה המערכת הזו. השיר הינו שיר ציני בו אני שואלת ״למה לא״? תזרקו עלינו נשק… כמה אנחנו מדברים על זה שאנחנו לא רוצים מלחמות אבל כמה אנחנו מדברים על זה שזה גם לא אפשרי לחיות בשלום. חשוב להדגיש שאינני תופסת שום צד פוליטי או מתיימרת להיות אחת שמבינה. אבל אני חושבת שכולנו לא באמת יודעים מה קורה ״שם״. באותו הרגע הרגשתי צורך לפרוק את תחושותיי, הבלבול והחוסר התשובות שסבבו אותי. כשאני מדברת על "הפייק ניוז" יש כל כך הרבה דוגמאות לכמה שקרים אנחנו קוראים באינטרנט או ברשתות החברתיות או שומעים מפה לאוזן ביום יום. למעשה- בכל יום. האם נבחר בלהאמין מבלי לבדוק או לאמת את אותן השמועות? כנראה שכן. אני חוויתי חוויה אישית בכל הנוגע לאיך שהמערכת/ התקשורת / בני האדם תופסים את הדברים מכיוון שהם מוצגים ברשת בדרך כזו או אחרת.. והקטע הוא שכל אחד חווה גם אם הוא לא הופיע בראליטי, או לא נחשב כ"סלב" או משפיען באינסטוש , כולנו חווינו שפיטה לרעה או לטובה רק על בסיס התמונות שלנו בפיד או בסטורי. המסר היחידי שאני רוצה להעביר מהשיר הזה ובכלל, בואו נאהב ללא תנאים. בלי קשר לאמונה שלנו, לדת שלנו, למין או לצבע שלנו. אהבה וחמלה בעיני הן הדבר החשוב ביותר שיש בעיני. לא כל דבר שקראתם באינטרנט או ששמעתם מהקוסמטיקאית או החברה הטובה הופך לנכון. יש שמועות בכל מקום. אף אחד אינו יותר ואף אחד אינו פחות. כולנו בני אדם עם משפחה, חוזקות, חולשות.. חרדות ומטרות, שבסופו של יום חוזרים הביתה נכנסים למיטה ומתמלאים במחשבות אנושיות בשלל צבעי הקשת. אני עושה מוזיקה. אין בכוונתי לשים אצבע מאשימה על אף אחד. אני חושבת שכמעט בכל אדם מתעוררת השאלה – מה נסגר עם העולם הזה? לאן זה הולך? לאן הדברים עוד יכולים ללכת? לסיום, אפשר לקרוא לשיר הזה שיר מחאה.. אבל אני הייתי מעדיפה להסתכל עליו כשיר קריאה לאהבה, החלה ורצון טוב לשינוי בריא. כי למה לא ??"
