מחזות זמר בתאטרון
כולל וידאו

דרור יקרא, לא במובן המוכר…

המחזה "ככה יצאתי" מביא את סיפורם המייצג של היוצאים בשאלה מתוך קהילות החרדים, אפילו הפיוט שכתב דונש בן לברט בימי הביניים, מציב לבטים הלכתיים ומקבל כעת משמעות חדשה...

.אבי אופיר וטס מאיר הם יוצאים בשאלה. שחקנים, אשר מביאים במשך שעה אל מול קהל הצופים את סיפוריהם של אותם שהחליטו לצאת מהמסגרת של העולם החרדי ולהפוך לחילוניים או לפחות לשוברי מוסכמות בנות מאות בשנים.

השניים, גבר ואשה אשר נולדו וגדלו בתוך משפחות חרדיות מרובות ילדים אחים ואחיות, מנגישים סיפורים המובאים על ידם באמצעות הדמויות שהם עצמם עוברים במהלך המחזה בין סצנות הלקוחות מתוך העולם הנוקשה של החרדים אל תוך סצנות הנגזרות מחיי היום יום של העולם היהודי החילוני. השניים, היא והוא, לוקחים את הקהל למסע מאתגר ומרתק דרך כללים קשוחים ועד שבירת מוסכמות, הם נוגעים בנושאים רבים ביניהם הלימודים, המיניות, האופן בו מתקשרים בני האדם והקושי של היותך למעשה מהגר בעולם החילוני.

אבי אופיר וטס מאיר "ככה יצאתי". צילום: רפאל שחרי
אבי אופיר וטס מאיר "ככה יצאתי". צילום: רפאל שחרי
אבי אופיר וטס מאיר "ככה יצאתי". צילום: רפאל שחרי
אבי אופיר וטס מאיר "ככה יצאתי". צילום: רפאל שחרי

המחזה שנכתב ובוים על ידי עדי גורל נוגע גם בעולם המוזיקה. זה מתחיל בעיטורים מוזיקליים עליהם אחראים מיכאל ליניק ואור קודאי כרקע להתרחשויות על הבמה וממשיך הלאה בניגוני ליל שבת עד פיוטים פופולאריים ובמיוחד "דרור יקרא" שנכתב בידי דונש בן לברט לפני כאלף שנים והוא מבוצע במהלך המחזה בגרסה ה"אשכנזית" לצד הגרסה המוכרת יותר במלודיה "מזרחית", אין ספק שמילות הפיוט, בחלקן אמנם, מביאות פרשנות אחרת כעת, מעין קריאה לשחרור וחופש מתוך הכבלים והסורגים והסוגרים. טס מאיר נוגעת במהלך המחזה באחת הנקודות הכואבות שאף גולשות אל העולם החילוני עד כדי הגעה להנחת שאלות על מפתנו של בית המשפט הגבוה לצדק (מופעים המיועדים לקהל נשים בלבד תחת ההצדקה של המושג האמוני "קול באשה ערווה")…

האם הפיוט העתיק מסוגל למצב את המחזה בקטגוריית מחזות מוזיקליים? במקרה זה כן, באשר הוא נותן את הפרשנות בקליפת אגוז לסיפור הרחב יותר.

השחקנית טס מאיר במונולוג המשובץ במחזה

בסיומה של ההצגה עלה לבמה ד"ר שמוליק הס יו"ר עמותת "יוצאים לשינוי" המטפלת ביוצאים בשאלה והעביר את התובנות והסיפורים לצידם של השחקנים ובהשתתפות הקהל, הנה התיעוד.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: