כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות
כולל וידאו

חיים נחמן חביבי דיאלי

מופע מחווה לשירתו של המשורר חיים נחמן ביאליק במסגרת פסטיבל "ניגונים בצדק", היינו שם

אמש נפתח פסטיבל "ניגונים בצדק" בשנתו הרביעית בתל אביב, הפסטיבל שעל הפקתו אמונים משרד האמנים וההפקות המוזיקליות "נענע דיסק" ומשרד הבוקינג וניהול האמנים "פיסטוק אמנים", מציב לנגד עיניו את החיבור בין התרבות היהודית על שלל גווניה וצבעיה, מוזיקה והגות תחת הטייטל של שבת אחים גם יחד.

מופע הפתיחה החגיגי שהתקיים בהיכל התרבות בתל אביב בשיתוף בית ביאליק ועיריית תל אביב יפו, תחת הכותרת "הכוכבים רימו אותי" משפט הלקוח משירו של משורר הלאומי חיים נחמן ביאליק – "הכניסיני תחת כנפך" ציין את יום השנה ה- 150 להולדתו של ביאליק אשר נולד בשנת 1873 בכפר המצוי כיום באוקראינה.

במהלך חייו פעל ביאליק כמשורר, סופר, מתרגם ומוציא לאור שהשפיע בשירתו ובפעילותו על התרבות העברית החדשה ובצדק הוכתר בתואר "המשורר הלאומי". ביאליק שמקום מושבו היה באודסה עלה לארץ ישראל בתחילת המאה שעברה והתיישב בעיר תל אביב בהזמנתו של ראש העיר וחברו הטוב מאיר דיזנגוף. ביאליק נפטר בגיל צעיר יחסית, בן 61, לאחר שעבר ניתוח שלא צלח במהלך שהייתו בוינה. גופתו הובאה לקבורה בתל אביב בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. לאחר מותו נותרו עשרות יצירותיו – שירים, פזמונים, סיפורת והגות כנכס צאן ברזל במסכת התרבות העברית.

אמש כאמור נערך מופע בו נטלו חלק חברי התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד בניצוחו של אלעד לוי, אשר עיבדו את המוזיקה של השירים כמעל מרבד קסמים לעולם האוריינטלי.

אכן, מה שהיה מיוחד בעבודת העיבוד המוזיקלי במופע היה החיבור בין שירתו של ביאליק שנכתבה בהטעמת מלעיל "הגייה אשכנזית" לבין הנגינה שליוותה את השירה על ידי נגני האנדלוסית שהייתה אוריינטלית ומסולסלת בטעמיה. מה שקרוי קיבוץ גלויות, כור היתוך מוזיקלי. ביאליק של אודסה הפך הערב לחביבי דיאלי…

ריטה, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
ריטה, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
אסתר רדא, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
אסתר רדא, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל

אל המופע הצטרפו שחקני תיאטרון קליפה אשר הציגו קטעי משחק במהלכם גילמו דמויות מחייו של ביאליק, החל ממשה אונגרפלד אשר מונה לנהל את עזבונו התרבותי של ביאליק ואת ביתו שהפך למוסד תרבות, אונגרפלד בעצמו היה סופר שכתב רבות אודות ביאליק ויצירתו, עובר לגילום דמותה של מאניה, אשתו של המשורר הלאומי, לא פוסח על אירה יאן, המאהבת שלו שדבר אהבתם נחשף הרבה אחרי מותו, מגיע עד דמותו של כלבו הנאמן "קאפי" ונחתם בדמותו של המשורר הצעיר מאוד (שיכל להיות בנו…) אלכסנדר פן, כל אלו הוגשו כקטעי מעבר מפרק מוזיקלי אחד למשנהו.

אלון אולארצ'יק, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
אלון אולארצ'יק, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל

את ביצוע השירים לקחו על עצמם המוזיקאים שלומי שבן, ריטה, אלון אולארצ'יק, אסתר רדא, ברי סחרוף וטדי נגוסה. אולם מי שגנבו את ההצגה היו נערות מקהלת בת קול במחרוזת משירי הילדים של ביאליק בעיבודו של אבנר קלמר אשר ליוו את אסתר רדא ושלומי שבן בדואטים, תוך שהן סוחפות את הקהל שמילא את האולם על שם לואי בהיכל התרבות של תל אביב לשירה בציבור כאילו וכל כסופי השיער חזרו לרגע לגן הילדים וכיתה א….

לטעמי הקטע עם המקהלה הוצב במקום לא תואם, הוא היה צריך להיות כהדרן או הפרק החותם את המופע ובמיוחד בשל העובדה כי הפך לשירה בציבור שסחפה את הקהל.

ברי סחרוף, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
ברי סחרוף, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
טדי נגוסה, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
טדי נגוסה, חוגגים לביאליק. צילום יובל אראל
ברי וטדי, כור היתוך לביליאליק. צילום יובל אראל
ברי וטדי, כור היתוך לביליאליק. צילום יובל אראל

נקודה נוספת הראויה לציון מיוחד כמנה מצויינת של אור ודרמה הייתה הביצוע של ריטה לאחת מיצירות המופת של ביאליק – "הכניסיני תחת כנפך", בלדת האהבה הזו שזכתה לשלל ביצועים בעולם הפזמונאות הישראלי בידי זמרים וזמרות רבים, לכמה וכמה הלחנות מוזיקליות, זהו שיר האהבה שכתב ביאליק והפך לאורים ותומים בתרבות הישראלית, ריטה, שכבר שרה את השיר הזה לא פעם הגישה אותו כעת באופן שהעלה את סף הריגוש והדרמה כפי שהוא ראוי לו ובמיוחד בערב שכזה, שאפו!

לזכות מפיקי המופע כדאי לציין שהיה פה מעבר למופע שירים כמחווה ליוצר ניסיון להביא דבר מה כערך מוסף בסיפורת סביב דמותו של המשורר אך ממבט עכשווי. היה זה מופע מהנה, מחכים ושובה לב.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהמופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא