פס קול שבועי

נועם קליינשטיין – אלבום בכורה

הבת של רמי וריטה משיקה את אלבום הבכורה שלה, כנסו להאזנה, כדאי.

נועם קלינשטיין, כל כולה בת 21 אולם אצלנו היא כבר בת בית, עם שלושה שירים ("הנה הוא חוזר", "שיר ליובל", "הבן זונה" )  שהיא כתבה והלחינה בהפקה משותפת עם עילי סהר שהמשיכה לאלבום המלא. עם השתתפות בפרויקט המוזיקלי החשוב צאן ברזל ועם סיקור קצרצר של מופע הבכורה בו השיקה את השיר הראשון "הנה הוא חוזר" כשהייתה רק בת 18. נועם היא מוזיקאית מבטן ומלידה, טוב, היא גדלה בבית עם הורים שהמוזיקה היא עיסוקם המרכזי (רמי וריטה…), היא כותבת, מלחינה, מנגנת בפסנתר, מעבדת ומבצעת. לאחרונה השתחררה מצהל שם שירתה בלהקה צבאית ואף הייתה המעבדת המוזיקלית של הלהקה. לא רק בתחום המוזיקה היא עוסקת אלא אף בהצגות, כך היא נוטל חלק במחזמר "הכבש השישה עשר" בתיאטרון הלאומי הבימה ועוד ידה נטויה בתחום…

הבוקר הגיע תורו של אלבום הבכורה שלה לצאת החוצה. האלבום כולל שבעה שירים אותם כתבה והלחינה. לעיבודים וההפקה המוסיקלית צירפה את חברה הטוב המוסיקאי עילי סהר. האזנו לאלבום ואהבנו כל רגע, לא צריך לחפור יותר מידי בקטע של ביקורת, פשוט תנו לאוזניכם לשפוט.

כך נועם עצמה על האלבום הטרי והעבודה עליו – "אני כותבת ומלחינה שירים מאז שאני זוכרת את עצמי .בגיל 18 התחלתי להוציא סינגלים החוצה, עבדתי עם כמה מפיקים מוסיקליים שאני ממש מעריכה אבל החלטתי שאת האלבום הראשון שלי אני רוצה לעבד ולהפיק בעצמי יחד עם החבר הכי טוב שלי ,עילי סהר. הרגשתי שלהקליט את השירים האלה שנכתבו על יד הפסנתר על אהבות ילדות טובות ולא טובות, על תקוות ועל אכזבות ועל התבגרות ,ייחרטו מבחינתי בצורה הכי טבעית אם נקליט את הכל בחדר קטן בעצמנו. אני כל כך מתרגשת להוציא את האלבום הראשון שלי, היצירה הכי משמעותית שלי, כל שיר ושיר הוא חלק קטן ממני שיוצא לאור בימים האלה."

בתאריך 24 בנובמבר נועם קליינשטיין תחגוג את השקת האלבום במופע שיתקיים במועדון האזור.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. אלבום בכורה סוחף ומקסים. שירים מלאי התאהבות ורגש, שני הסינגלים חמודים ביותר (הבן *ונה ומספיק) ״טוב שחולף״ בניחוח קלינשטייני, ובכל זאת האלבום באמת זוהר ונכנס לשיאו בשני שירים האחרונים – ״נאהבת״ עם נגינת פסנתר קליטה עדינה וממכרת ו״לא היה הרבה״ שסוגר את האלבום בעיבוד מטריף עם שירה מהפנטת וגורם למחיאות כפיים כל פעם שנגמר.
    מהאלה שמאזינים לראשונה ומבינים כבר אז שזה מהאלבומים שחוזרים אליהם הרבה בהמשך הדרך.
    נועם את אלופה, תהיי בטוחה שיש לך מעריצים שמחכים לקראת הפרוייקט הבא.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: