סיקור הופעות
כולל וידאו

הטיש הגדול עם משה להב

הטיש הגדול הוא בעצם המועבט האשכנזי. מועדון גריי תל אביב בערב הסליחות האחרון לפני יום כיפור, היה מעולה, היינו שם

טיש, מה זה?

מנהג שנולד מתוך חצרות החסידויות במזרח אירופה במאה ה- 18 במסגרתו מתקבצים החסידים בביתו של הרב \ אדמו"ר או במתחם המיועד לכך בזמן הסעודה השלישית של ליל שישי ופוצחים בשירת פיוטים לצד כוס יין, פרוסת חלה או עוגה. המקבילה המזרחית של זמננו לכך היא מה שקרוי מועבט, התכנסות חברותא סביב השולחן ליד יין ואלכוהול ושירה בציבור.

והטיש הגדול מהו?

מופע של מגוון שירים ישראליים, המנוהל על ידי המוזיקאי משה להב, הזורם על פי רוח ומצב העניינים ללא סט ליסט מוכן מראש, במהלכו מארח להב זמרים וזמרות מגוונים והקהל מצטרף לשירה שלא במתכונת השירה בציבור המוכרת בה הזמר על הבמה מוביל ומנחה את הקהל, על פי משנתו של משה להב אין טיש אחד דומה למשנהו, הן מבחינת השירים ותוכנם, הן מבחינת האורחים והאווירה המשתנה מאירוע לאירוע כאשר מעל הכל מרחפת מעין תחושת ביחדנס.

הטיש הגדול מתקיים כבר למעלה משלושים שנה ואף זכה להכרה כלל ישראלית כאשר נבחר לאירוע המשודר במספר ימי העצמאות של מדינת ישראל בערוץ הטלוויזיה היחיד שפעל כאן במאה שעברה…

ומה לי ולשירה בציבור?

חלק ניכר מהקוראים כאן יודע לבטח שאינני מגדולי הזמרים (יותר נכון נמנה על מועדון הזייפנים…) אולם אני נוטה לבדוק ולטעום שלל מופעים שונים ומגוונים מקשת נרחבת של תובנות מוזיקליות.

אמש הגעתי למועדון גריי בתל אביב על מנת ליטול חלק בחוויה יוצאת הדופן והמיוחדת הקרויה מופע הטיש הגדול של משה להב בערב שלפני יום כיפור. את פני קיבלו רחל הורביץ זוגתו של משה להב ומשה בעצמו אשר היו מאוד ידידותיים ואף נתנו לי תמונה מקדימה על הצפוי, כאשר שום דבר לא צפוי והכל יכול להתרחש במהלך הערב.

הטיש הגדול

אולם, מכיוון שהערב היה במקביל ערב קריאת הסליחות האחרון לפני ערב יום כיפור, כן הייתה הכנה, לדברי רחלי זו הפעם הראשונה שהלהקה עולה לבמה עם סט ליסט, בשגרה המופעים מובלים על ידי משה והנגנים פשוט מצטרפים אליו. אז אכן הוכנה רשימת שירים שתתאים לערב עם פתיחה של שירי "ארץ ישראל הישנה והטובה", עם מעבר לשורת שירי חג ומועד כולל פיוטים ובהמשך שוב חזרה לשירי חולין.

משה להב ורחל הורביץ בטיש הגדול. צילום יובל אראל
משה להב ורחל הורביץ בטיש הגדול. צילום יובל אראל
משה להב וטילדה רג'ואן בטיש הגדול. צילום יובל אראל
משה להב וטילדה רג'ואן בטיש הגדול. צילום יובל אראל
משה להב ויוני אילת בטיש הגדול. צילום יובל אראל
משה להב ויוני אילת בטיש הגדול. צילום יובל אראל

בין לבין משה להב שפתח את המופע נתן את הבמה לשורה של אורחים אשר "תפסו פיקוד", החל מהחזן המפורסם ישראל רנד, עובר לזמרת טילדה רג'ואן שאף בצעה גרסה מרקידה ללהיט המיתולוגי של גלוריה גיינור – I Will Survive שהרים את הקהל מהכסאות (לא שקודם כולם ישבו…).

החזן ישראל רנד בטיש הגדול. צילום יובל אראל
החזן ישראל רנד בטיש הגדול. צילום יובל אראל

הנגנים המלווים את משה להב הם מעין חבורת כליזמר קלאסית כאשר מימינו של להב ניצב נח רוזנצווייג עם כלי נשיפה, חליל קלרינט וסקסופון, משמאלו ניר סרוסי בכינור (שאף הרביץ קטע פסיכי עם נעימת "צ'רדש" ההונגרית אותה סיים כשהוא יורד מהבמה אל הקהל ומציב את הכינור על סנטרו של אחד מהקהל ומבקשו לסיים את השיר בצביטת המיתרים, קטע פסיכי, אבל טוב ברמות!!!) מאחור ניצב עדי חייט על קלידי הפסנתר החשמלי ואת הקצב נותן אורן סודרי על התופים.

הנה כמה רגעים ששידרתי לייב בפייסבוק במהלך המופע…

הערב זורם ובלי לשים לב כמעט חלפו להן שעתיים של שירים וריקודים, כעת מצטרף לבמה הזמר יוני אילת המגיע מעולמות התיאטרון והשירה בשפת היידיש, יוני מבצע את שירו של איציק מנגר – "כינור ישן" כמובן בשפת המקור…הקהל עף לשמיים, מה שנקרא יידישעקייט.

ממש בישורת האחרונה של הערב הקלידן עדי חייט מנגן את השיר "אסיף" שהלחינה נעמי שמר עבור מקהלות זמר, זה האות לקבוצה מהקהל גברים ונשים לעלות לבמה ולהצטרף למשה להב בשירה בציבור מול הקהל הרב.

משה להב וחברים בטיש הגדול. צילום יובל אראל
משה להב וחברים בטיש הגדול. צילום יובל אראל

לא פס מקומו של דגל ישראל שאף מוחזק בידי צמד מהקהל במהלך המופע, חגיגה של עמישראל. בסופו של הערב, כמה רגעים אחר חצות, מקנח משה להב את הטיש עם שירו של יהורם גאון "הנני כאן". אכן מדובר בערב שהוא חוויה יוצאת דופן, לא ערבי השירה בציבור המוכרים, גם לא ערב חפלאי למהדרין, פשוט קהל רב של אנשים בוגרים וישובים בדעתם בדרך כלל, עם הגיל המתקדם, שהלילה פשוט שחררו את כל שהיה חבוי בהם, לשיר, לרקוד, כמו שהייתי מת לעשות בעצמי…
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה

קטעי וידאו מהמופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: