ראשית אני חייב לספר לכם שדקות ספורות לפני תחילת המחזמר "נס ציונה" בתיאטרון תמונע ניגשתי לבר והזמנתי כוס יין אדום, קיבלתי כוס יין מרלו ותמורתו התבקשתי לשלם 12 ₪ כן, זו לא טעות הקלדה, תריסר שקלים חדשים. על הבר היו מוצגות מספר עוגות חביבות, הזמנתי פרוסה מעוגה בטעם שוקולד ובננה שהייתה מאוד טעימה ומתוקה, סך כל התשלום על יין ועוגה, על משקל קפה ומאפה היה, שימו לב טוב טוב – 20 ₪ בלבד. ולא, זה לא כי מכירים אותי, ולא, זה לא היה קן צופים או סניף של תנועת המחנות העולים או הנוער העובד, זה היה תיאטרון תמונע, מוסד עצמאי בלתי נתמך ובלתי תלוי. בינינו – אני מתכוון לבצע הזמנות כאלו בפעמים הבאות שאגיע לשם ואלו יהיו לא מעט…
טוב, עד כאן הקטע הלא פרסומי בעליל, פשוט שיתוף חוויה קולינרית וכלכלית מצויינת. וכעת לעניין שלשמו הגעתי עד רחוב שונצינו בתל אביב.
המחזמר "נס ציונה" נכתב ובויים בידי יעל טל בסיוע של גילי נוימן ובליווי מוזיקלי של נעמה רדלר הנוטלת חלק בהצגה יחד עם השחקנים אורי עטיה המשובח, מעין ויסברג, אסף פריינטה, עומר עציון ויעל טל.
לכאורה מדובר בקומדיית נונסנס מוזיקלית המבקשת לקחת את הצופים ארבעים שנה לאחור היישר אל שנות השמונים (לבוש, מוזיקה, אווירה) ולפריפריה הכי לא נחשבת מכל בחינה אפשרית – נס ציונה. המתגלה לעיני הצופים במהלך המחזמר כסתם מקום ללא חשיבות עם סתם אנשים הזויים, חלקם חסרי חיים או מהות המעבירים את ימיהם בשום וכלום.
אסופת הסיטואציות במחזמר משעשעת בלי קשר לתהליך העלילה, הדו שיח בין השחקנים ניזון לא מעט מפניני לשון מוכרות ופופולריות הנותנות כבוד לשפה העברית על גלגוליה בעולם התרבות.
מפיקי המחזמר מתארים אותו במילים אלו – " ינון (אורי עטייה) יושב כל היום בתחנת האוטובוס של נס ציונה, לקבל פרספקטיבה. אבל אף פעם לא עולה לאוטובוס. יש לו חבר קרוב – מלכיאל (עומר עציון). רוקסטאר אמיתי. ושאחראי להזכיר לינון שהכי דפוק זה להיות חיקוי, שאסור לתת לאף אחד להחליט עליך, שהכי מסוכן זה לרצות שיאהבו אותך. עד שיום אחד, מגיעה בחורה חדשה לעיר- ורדית מיהוד (יעל טל) משבשת את שגרת חייו המשעממת של ינון, והחיים בנס ציונה כבר לא ייראו אותו הדבר."
אז מה היה לנו?
ישנם הרבה רגעי צחוק במהלך ההצגה, תעיד על כך הבחורה שישבה מאחורי וצחוקה ננעץ בעוצמה בעורפי, התאפקתי לא להסתובב עליה ולרשוף בעיני, השתדלתי להיות מתורבת ולא לשחרר את הערס הקטן החבוי בי (גם התביישתי מתגובות הקהל…) הכלתי, הבלגתי, התכנסתי…
הדמויות הפסיכיות במחזמר עושות שימוש ונותנות כבוד לשירים המבקשים להציג את אותה תקופה, למרות שבסדר כרונולגי אני לא זוכר את להקת היהודים מככבת בשנות השמונים, אבל הרוח נשבה כך, הדמויות ממש משעשעות בדביליותן החכמה, שני תאומים האחד מורה לנהיגה דפוק ותאומו נהג אוטובוס בקו המקומי שסובב בתוך העיר, האחת בחורה שגיחוכיה הטלפונים מסתיימים בטון המתחבר לצלילי טנור גבריים דווקא ואילו השנייה די מטופשת אך מסתבר שכל שהיא רוצה זו אהבה, האמת כולם במחזמר מחפשים אהבה, חלק באופן ישיר והשאר במרומז.
בסך הכל מדובר בשעה וחצי חביבות, מצחיקות, מדליקות, מטופשות, גאוניות, מרומזות. המלצה – הניחו משהו מתחת ללשון או תשאפו עמוק, יודעים מה? גם כוס יין טובה יכולה לזרום אתכם לתובנה.
היה פאן במקסימום. הייתה גם הפתעה בהדרן כאשר הזמרת סי הימן הצטרפה לקאסט עם השיר החוגג כעת 35 שנים – "גיבור גדול", אחד הלהיטים המצליחים משנות השמונים והשראה אמיתית לדמויות הגיבורים במחזמר.
המחזמר ישוב ויעלה מעל בימת תיאטרון תמונע בתאריך 18 במאי, כאן כרטיסים.
חלק מהשחקנים עובדים קשה, הקלידנית עושה עבודה יפה.
מופע רדוד, לצערי. חבל על הזמן שבזבזנו.