מחזות זמר בתאטרון
כולל וידאו

יוני בן של ז, מחזמר היפ הופ

אנסמבל התיאטרון של תמונע מציג את "שמואל", אגדת היפ הופ שלא ברא השטן, הגענו לפרמיירה

לערב אחד הבר של תיאטרון תמונע משנה את מראהו, מהבמה נמתח קטווק כמעט עד כסאות הבר, התפאורה – מוטות תאורת לד בצבעי לבן, ירוק ואדום, המושבים מסודרים בשורות משני צידי הבמה, הערב מחזמר.

תומר אברהם כתב מחזה פרינג' המשלב סאב טקסטים לצד באטלים של היפ הופ כמו בשכונה, אלא שעל פי גרסתו השכונה היא בעצם הגיהינום וגיבור המחזה, יוני מגיע לשם לאחר ששם קץ לחייו. את המחזה ביים מולי שולמן

הדמות הראשונה שנתקלת בגופתו של יוני (המגולם בכשרון רב בידי נטע ווינר, סולנה של להקת הראפ היפואית סיסטם עאלי שגם כתב את שירי המחזמר לצד המוזיקה שכתב רועי דורון) רגע לפני שהוא מתעורר לעולם הבא הוא מיודענו אדולף. ה. כן הפיהרר בכבודו ובעצמו המגולם בידי יפתח אופיר שלוקח את הצורר לכדי דמות בכיינית ומפונקת.

הסיפור עצמו נסוב סביב חיפושיו של יוני אחר האוגר שלו "שמואל" תוך כדי שיטוט בגיהינום ומפגשים עם אמו שנרצחה חודשים אחרי שנולד, יוני מגלה שהוא בעצם בן של זונה, אותה משחקת נטע שפיגלמן, הוא גם פוגש בבָּיִּן (אותו משחק בני אלדר) שנמצא בגיהינום אחרי שרצח את אחיו נבל, השמות מזכירים לכם משהו? כן ברור. בָּיִּן מתבאס שאת הבכורה בקטע של לרצוח אח לקח ממנו קין שרצח את הבל!!!

הקיצר, סמתוכה שלמה של סיטואציות ומצבים הרצים בזה אחר זה וביניהם משתלבים באופן מופתי קרבות היפ הופ בהנהגתו של נטע ווינר. בחלקו האחרון של המחזה מפציע דמותו של השטן בכבודו ובעצמו כשהוא רכוב על גבי הובר מקצה הבמה לקצה, את דמותו של השטן מגלם באתלטיות רבה אורי יניב.

מעבר לעלילה הפסיכית, הטקסטים שרצים מעל הבמה רווים בתת משמעויות, החל מענייני עמישראל והשואה, דרך ההזנחה החברתית ועד אקטואליה פוליטית בימינו, הקהל לא הפסיק לצחוק,

בסך הכל מדובר במחזה פרינג' מצויין שסוחף את הקהל תוך כדי תקיעת אצבעות בעיניים ומרפקים בבטן, לכו על זה!!!

את המחזמר מלווה הרכב נגנים הכולל זהר איזנמן, ניר קליינר וכן התקליטן רועי חסון בניהולו המוזיקלי של רועי דורון. הסשן הבא בתאריך 1 באפריל, כרטיסים זמינים כאן

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: