סיקור הופעות
כולל וידאו

אלישע מגשים את החלומות

אלישע בנאי במופע השקה לאלבום "אלישע בנאי ממשיך לרדוף אחרי החלומות" במועדון גגרין בתל אביב. היינו שם.

לפני עשר שנים בדיוק ניצבנו במועדון בארבי כאשר אלישע, חגג את השקת אלבום הבכורה שלו כמנהיגה של להקת "אלישע בנאי וארבעים השודדים". אז צעיר בן 23, הבן של אורלי זילברשץ ויובל בנאי, נכדו של יוסי בנאי. הופך מילד שגדל אל תוך הסצנה, להיות הסצנה בעצמה. אלבום הבכורה שלו (אם לא מדברים על ההרפתקאה המוזיקלית הקודמת כנגן גיטרה בהרכב הפאנק הישראלי Got No Shame), היווה תעודת מופת לאיך אמור להישמע ולהרגיש רוק ישראלי בן ימינו.

מאז, כמו שנהוג לומר, זרמו הרבה מים בנחלים, ההרכב הספיק להשיק אלבום נוסף "מהירות האור" עם להיטי ענק – "איינשטיין" ו- "נוגה מחפשת צדק" שהציבו את אלישע בשורה הראשונה של כותבים היודעים לעשות שימוש נכון וראוי בשפה העברית כפלטפורמה להעברת מסרים.

הזמן חולף ותמורות בחיים, ההרכב המלווה עובר מטמורפוזה ועומר "ג'ו" נווה מצטרף ללהקה ומחולל שינוי מהותי בתחום ההלחנה וההפקה המוזיקלית, השירים הופכים יותר מהודקים, במיוחד כאשר עמיר לב נרתם לסייע בעריכת הטקסטים, אלישע מוציא מתחת ידיו את האלבום השלישי – "סמטת לאן" במסגרתו אלישע עושה חשבונות נפש כחלק מתהליך התבגרותו לקראת סגירת עשור שלישי בחייו ואף מארח את גידי גוב בשיר "גיבורה".

בין לבין והרבה לפני המגיפה, מנסה אלישע לצאת מהמשבצת ויוצר שיתוף פעולה מוזיקלי עם הקלידן אלדר ברנטמן, הם מקימים דואו בשם "מרקו פולו" ומשיקים בהמשך אלבום המוביל לקביעה חד משמעית מבחינתי – אלישע בנאי הוא אחד הכותבים המשובחים והאמינים בעולם המוזיקה הישראלי.

עם השנים אלישע כבר איננו רק הרוקר הישראלי עטוי הקעקועים, אלישע הוא זמר, מוזיקאי, פזמונאי, מלחין, מעבד מוזיקלי, שחקן, דוגמן והטבח הישראלי של הפריים טיים. לפני חודש הוא משיק אלבום חדש, הרביעי במספר בנבחרת ארבעים השודדים – "אלישע בנאי ממשיך לרדוף אחרי החלומות", מתוכו כובש את הלב והאוזניים השיר "שביל אופניים" שנפתח במנעד ווקלי המזכיר מי הוא אבא של אלישע וממשיך בסיפור אהבה מרגש ונוגע בישירות והתמימות שלו. אל אלישע מצטרפים באלבום בצד ההפקתי גם עומר "ג'ו" נווה וגם ירדן אשכנזי, האלבום מהודק ומלודי בדיוק במינון הנכון לרוקר ישראלי מגובש.

עם כל העניינים, החפירות והסיפורים הללו אנחנו, אני, מגיע במוצאי שבת האחרון לרחוב קיבוץ גלויות בין המרכול ברקת וכמה בתי מלאכה שחלקם עדיין פועל גם בשעות הלילה בשולי השבוע. אל המשכן החדש של מועדון גגרין ששכן לפני המגיפה יותר מזרחה בקומפלקס תעשייתי שנעלם מהעולם. כעת מדובר במתחם רחב ידיים, חצר גדולה עם שולחנות וספסלים המתמלאת אט אט בקהל צעיר שבא למופע, הערב אלישע חוגג את השקת האלבום החדש, יש התרגשות באוויר, ניכרת על הקהל שמתאסף, לקראת השעה עשר כולם נכנסים פנימה אל החלל הגדול.

אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל
אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל
אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל
אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל

אלישע והנגנים עולים אל הבמה כשאלישע מניף ידיו לקהל באהבה ונוטל את הגיטרה. הוא לבוש בגופיה לבנה החושפת את שלל הקעקועים המעטרים את גופו, הוא מזכיר לי כעת את סולנה של להקת Eagles of Death Metal ג'סי יוז לאחר שעדכן את שיער פניו ובמקום הזקן ההיפסטרי הפרוע אלישע מעוטר בשפם מעוצב בגוון הג'ינגי' החמוד שלו.

יאללה מתחילים! וי ארט תואם מלווה את המופע והתאורה מאתגרת את עדשת המצלמה. המופע נפתח עם השיר שפותח את האלבום החדש, שיר הנושא, מובן מאליו נכון ומדוייק, להיט רוק מלודי מצויין עם טקסט משובח. אלישע ממשיך לשיר השני מהאלבום – "איש זאב", רק להזכיר כי שני השירים יצאו לפני יציאת האלבום כסינגלים יחדיו, דבל…

אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל
אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל
אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל

כעת אלישע חוזר לאלבום הבכורה שלו עם השיר "הכלב השחור" שכבר הוגדר בעבר כלהיט רוק'נ'רול משובח ופייבוריט ההופעות של הלהקה…

נקודת שיא מסתמנת במופע כשאלישע עובר לבצע את "איינשטיין" מאלבומו השני כשהוא מסמן בכך כי המופע יגיש לקהל תעודת זהות אישית מלאה שאמורה להכיל בזמן הנתון את המבחר הכי משובח של אלישע במסלול היצירה בעשור האחרון.

המופע ממשיך, אני מפנה קצת תשומת לב לקהל, די מגוון, הצעירים מאוד צמודים לבמה, חלקם נראים לי עדיין תיכוניסטים עניין המפליא אותי בשל העובדה שאלישע כבר בן 33 והוא לא מסוג האמנים המכוונים לילדים, מסתבר שהאהבה לשיריו חוצה גילאים, לצד זוגות צעירים מצויים גם המבוגרים יותר, חלקם אפילו עם שיער מאפיר, עובדה נוספת שתופסת את תשומת ליבי שלא ראיתי נוכחות של הדור ההוא, המשפחה, המשינאים, האם זה מסמן כי אלישע כבר מזמן איננו בגדר הבן של כפי שהתחלנו, אלא מוזיקאי ואמן רוק עצמאי העומד בפני עצמו עם מסלול שנטווה והותווה במהלך השנים? אין ספק בכך.

אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל
אלישע בנאי בגגרין. צילום יובל אראל

את חלקו האחרון של המופע, מה שקרוי ההדרן מתחיל אלישע בגפו, הוא מודה לקהל הרב שהגיע למופע, מסביר כי בעצם הם החשובים ובלעדיהם אין לו מה לחפש והוא ממש אסיר תודה להגעתם. הוא מזמין את אלדר ברנטמן, החצי השני של "מרקו פולו" להצטרף אליו לבמה והם מנגנים ושרים יחדיו את "רכבת שדים" המתחיל כמעין בלדת רוק עם נגיעות רכות בשירה קצובה ואיטית פורס את הסיפור המוטמן במילים.

את הדקות האחורנות של המופע לוקח אלישע לשיאים חדשים עם הקהל המשולהב שמצטרף לשירים עם שני להיטים שמציירים בדיוק את תמונת הנושא של סגנונו המוזיקלי – "סן דייגו" ו"ברצלונה" מאלבום הבכורה.

היה כיף אמיתי.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

הפעם אין וידאו, יש סטוריז, כינסתי אותם יחדיו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: