מחזות זמר בתאטרון
כולל וידאו

הטיסה לירח…

הצגת פרינג' מוזיקלית בגלריית החנות לוקחת את הצופים לצימר אהבה על פני הירח, MOON MOTEL , היינו שם.

פתיח

לפני כמה עשרות שנים נהגתי לצפות במחזות בתיאטרון שוליים עצמאי שפעל ברחוב ריינס פינת כיכר דיזנגוף בתל אביב. המחזה הראשון אותו חוויתי כלל כסא ושחקן ששילבו תפקידים במשך שעה תמימה. מאז נולדה חיבתי לטעום מעת לעת את הפרינג' של עולם התיאטרון, ואם מדובר במחזה בו למוזיקה ולשירה יש תפקיד חשוב אז עד כמה וכמה.

המסע לירח

מדובר בסרט שהופק לפני מאה ועשרים שנה בצרפת בהשראת ספרו של ז'ול וורן – "מהארץ לירח", סיפור מקוטע על נוסעי החלל הראשונים שהגיעו לירח ופגשו במנהיג החייזרים החיים שם, והורגים אותו. צפיתי בו לראשונה במקלט בית ילדותי בקולנוע שהקמתי לילדי השכונה עם מסרטת 8 מ"מ וסרטים ששכרתי בחנות הצילום הקרובה…

עם הזיכרונות והתובנות הללו הגעתי אמש אל תיאטרון גלריית החנות. מדובר במרכז אמנות עצמאי רב תחומי להופעות תיאטרון, מחול, פרפורמנס, מוזיקה ועוד, אשר נוסד בשנת 2010 והחל את פעילותו בחנות ברחוב העלייה 31 בתל אביב ולפני שנה עבר למשכנו החדש בבניין שברחוב תל גיבורים 5 בתל אביב, (צמוד לבית המעצר אבו כביר)

מלונית הירח

או בשמו המקורי – MOON MOTEL הוא מחזה המלווה בשירים ומנגינה העוסק בסיפורם של צמד נאהבים המגיע לסופשבוע במלונית על הירח, נתקל באנדרואידים המנהלים אותו ואף באנשי לטאה מוזרים כאשר כולם מחפשים את תדרי האהבה הממכרים…

"<yoastmark

"<yoastmark

"<yoastmark

"<yoastmark

המחזה, אותו כתבה נועה בקר, הגו שרון גבאי, הנוטל חלק כשחקן, ושחר מרום שגם ביים אותו ,הוא התגלמות הפרינג' האמיתי. הדבר מתבטא החל במיקום בו המחזה פועל – חלל תעשייתי צנוע בבניין המשמש במיוחד למפעלי אופנה של מעצבות וחנויות המפעל שלהן, מזכיר במידת מה את החלל הראשי של הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לוינשטיין בשכונת התקווה, מה שאומר כי מדובר במקום אינטימי בגודלו היכול להכיל כמה עשרות צופים בלבד. זה ממשיך לתפקידים משולבים בידי השחקנים המסיעים בעצמם את חלקי התפאורה, מחליפים את התפקידים והתלבושות תוך כדי לעיני הצופים במהלך המחזה.

יוצרי המחזה בו משחקים – נדיה קוצ'ר, נעם רובינשטיין, עמית גור ושרון גבאי, הגדירו אותו במושגים הללו – תיאטרון חפצים, מיוזיקל בחלל, קומדיה רומנטית, טראש מדע בדיוני ורובוט אחד. המוזיקה והשירים שנוצרו עבור המחזה נכתבו והולחנו בידי שירה ז. כרמל, דניאל ספיר ועמית גור.

מדובר בשעה וקצת של מסע בדיוני. אינך יודע האם לצחוק מקטעי העלילה או לבהות בציפייה לבאות. הוא מחזיק אותך בתוך (לפחות אותי) במסע לעבר האישי כילד שנהנה להאזין לסיפורי מסעות בחלל ולקרא את אותה סיפורת שכונתה בזמנו מדע דמיוני (כיום מדע בדיוני). ארבעת השחקנים לא נותנים לתנאי השדה לחבל באיכות משחקם והם משכנעים שואבים אותך אל תוך העלילה

מכל מקום באופן אישי אני לא מנתק את המחזה הזה ממחזה מוזיקלי נוסף של אותה קבוצת תיאטרון וכמעט אותם שחקנים בשם – "רדיו פליי" שעלתה באחד הערבים בתיאטרון תמונע.

מה אני אומר?

אם אתם בעניין של סקרנות להרפתקאות מחוץ למיינסטרים, אם אתם מחפשים את הקצה בעולם התיאטרון, ואם אתם מעריכים משחק בתנאים מינימליסטיים ותקציב זעום, לכו על זה! המחזה יעלה שוב בתאריך 11 במרץ. כאן יש כרטיסים זו גם ההזדמנות להמליץ על המחזה הקודם – "רדיו פליי" שיעלה בתאריך 24 בפברואר. כאן יש כרטיסים.

הפרומו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: