חדשות אינדיחדשות הסצנהחדשות מקומיות

האם התדר יחזור למסע הנדודים?

בעקבות הפרסומים כי בית רומנו, משכנו של התדר עומד למכירה, האם מוסד התרבות הכי לוהט בעיר ישוב לנדוד?

הכל החל בשנת 2010 כאשר צח בר וחברים נוספים ייסדו את התדר, מזנון ובר בקומת הרחוב ותחנת רדיו אינטרנטית בגלרייה שמעל במתכונת פופ אפ במה שהיה פעם חנות מעופשת במדרחוב מול בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי ויוצקים פטנט חדש בתל אביב – אלכוהול, אוכל, מגה מינגלינג חברתי ואירועי תרבות מתחלפים, יוצרים מוקד חדש לסצנה התל אביבית, לראות ולהראות.

הרחבה בין התדר לבית הכנסת הגדול באלנבי בואכה סמטת הר סיני הפכה תוך זמן קצר לספוט הכי לוהט בעיר, ודרך אגב עד היום. התדר החל לארח מוזיקאים ברחבת הכניסה מידי סף שבוע ואט אט זה הפך לעניין יומיומי, בסוף השנה נערכה חגיגית רקוויאם גדולה והמקום נסגר באשר הוא הוקם מלכתחילה כפופ אפ זמני.

אולם הדרישה הובילה את מייסדיו לחזור שנה אחרי שנה ולפתוח מחדש, עם הזמן המקום עבר לספוטים אחרים, בתחילה הוא נדד לבניין הקונסוליה הצרפתית בתחילת שדרות רוטשילד ושם אירוח מידי שישי חפלות ענקיות בהשתתפותם של אלפי חוגגים. בהמשך המוסדר יצא למסע נדודים כשהוא מתמקם כל שבועיים במקום אחר בתל אביב, אחת מגולות הכותרת הייתה רחבת התיאטרון היהודי ערבי ביפו העתיקה.

צח וחבורתו לקחו גם את המוסד שלהם לקו אופ רודוקציות מול מוסדות תרבות אחרים בעיר, במיוחד עם מוזיאון תל אביב לאמנות בסדרת אירועים שנקראו בטייטל "לילה…" על פי נושאים, לילה שלם המוקדש לתרבות מגוונת הכוללת לא רק הופעות של מוזיקאים אלא גם שילוב של תחומי תרבות נוספים. גם הרפתקאה אחת לפני הריסת מתחם פאזה בסוף רחוב הרצל הובילה להפקת פסטיבל מוזיקה אדיר בן יומיים שכל העיר חגגה בו.

את המנוחה ונחלה מצאו בר וחבריו בבית רומנו, מה שהיה חניה חד שנתית הפך למשכן קבע מתוכו עלה וצמח מרכז תרבות מגוון כפועל יוצא, גלריות, סדנאות, חנויות פופ אפ נוספות וכמובן הפן הקולינרי כאשר אייל שני שהחל לשתף פעולה עם התדר כבר בהר סיני פתח מסעדה לצד פיצרייה במקום. התדר ובית רומנו הפכו לצמד מושגים בלתי נפרד בחיי הלילה והתרבות של תל אביב.

מדובר במבנה היסטורי בתולדותיה של העיר תל אביב, הבניין אשר הוקם בשנת 1947, ימי המנדט הבריטי, על ידי רומנו, איש עסקים יהודי שהיגר לארץ ישראל מלבנון. רומנו, שכמו רבים מחבריו לתפוצה, הגיע לארץ ישראל כדי להשקיע באדמות. רומנו כאמור, הקים את קומפלקס העסקים המשרדים והמסחר הקרוי על שמו בן ארבע הקומות, ששטחו הבנוי כ־9,000 מ"ר, ואכלס בתחילת דרכו כ־300 חנויות, בעיקר מתחום האופנה, ומשרדי ממשלה עם הקמת המדינה.

רומנו שכאמור עלה ארצה בגיל מאוד צעיר והביא עמו כסף משפחתי הפך לאחד מ"גואלי האדמה" הגדולים בתחום גוש דן כאשר רכש אדמות רבות באזור הכפר שיח מוניס (מתחם אוניברסיטת תל אביב כיום) ומגרשים נוספים רבים. בית רומנו היה הפרויקט האחרון בו עסק, ממש בימים של קום המדינה ומלחמת השחרור, לאחריה הוא נפטר ככל הנראה מצער רב לאחר שהבניין הולאם בידי המדינה בשל חובות כספיים כבדים שצבר.

לאור הידיעה שחברת "נכסים ובניין" המחזיקה ב- 73 אחוז ממניות השליטה בבניין מבקשת למוכרו כמות שהוא עולה השאלה האם שבע שנות פעילות עשירה של קבוצת התדר במתחם מגיעות לקיצן?

הרי גם שנות המגיפה לא הצליחו לפגוע בפעילות התרבותית והמוסיקלית שבמקום ועד היום. לא ניכנס לשלל האירועים והמופעים שסוקרו כאן בהרחבה לא אחת, תעשו זאת בעצמכם.ן באמצעות חלונית החיפוש או שתגגלו תדר+יובל אראל" בית רומנו…

אנחנו מאמינים שגם לאחר המכירה, במידה ותצא לפועל וככל הנראה הבולדוזרים יעלו על השטח כדי להכשירו לטובת מגדל עסקים ומגורים נוסף בעיר העברית הראשונה, התדר ימצא משכן חדש לא פחות טוב מהקודמים.

עדכון: לפני שעה קלה הגיבו בתדר על הידיעות:

ערב טוב 👋

כמו שאולי שמעתם, אתמול בית רומנו הוצע למכירה באופן רשמי. זה אולי נשמע דרמטי, אבל תכלס עבורנו אין פה בשורה מרעישה. מאז שאנחנו כאן (2013) המתחם כבר הספיק להחליף ידיים פעם אחת ובאופן כללי התרגלנו לרחש התמידי של גלי ה״פיתוח״ העירוני סביב.

אז כן, יש מצב שיום אחד גם כאן יעבור צי בולדוזרים ועל בית רומנו יצוץ איזה מגדל, אבל גם אם זה יקרה זה יקח זמן ועד אז אנחנו פה בפול פאוור וממשיכים לתת את זה מכל הלב.

היום הזה היה יכול להיות מבאס עבורנו אבל בפועל יצא קצת ההיפך – ההודעות המודאגות, הפוסטים המרגשים (ואפילו האייטמים המוגזמים) מחממים את הלב וממלאים אותנו מוטיבציה להמשיך לעשות את הדבר שלנו. תודה על זה ❤

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: