פס קול שבועי
כולל וידאו

אור כשדים – לב פגיון

מסמך אנושי מוזיקלי שמשחרר רונן בן טל במסגרת ההרכב אור כשדים - לב פגיון, האזנה

ההרכב של רונן בן טל, עובד אפרת, דודי לוי וניר מנצור, משיק השבוע אלבום חדש תחת הטייטל של אור כשדים, "לב פגיון" הכולל 18 שירים המשמרים את הדי.אן.אי המוזיקלי של הלהקה כפי שהכרנו אותה שנים רבות עוד מהמאה שעברה. חומרים, המכילים את כל המרכיבים המוכרים שמהווים את הצליל של אור כשדים המצליח להעביר מסרים מלנכולים וחריפים על מצע של צליל אפל דוגמת מילות הפתיחה של שיר הנושא באלבום – "לפעמים הכל גן עדן לפעמים רק גיהינום לפעמים הלב פתוח לרגעים פגיון". האלבום המביא את ליבו של רונן בן טל לציבור המאזינים הוקלט במהלך ימי הקורונה, אך הוא עוסק ברבדים הרבה יותר מוקדמים במסע החיים. "לב פגיון" הוא למעשה טיפול נפש שרונן בן טל מבצע לעצמו בעצמו והתוצאה היא תעודה ומסמך אנושי מוזיקלי שאסור להחמיץ. מדובר במוזיקאי שאין רבים דוגמתו בשדותינו וחבל שכך.

כך רונן בן טל עם יציאת האלבום החדש – "במהלך היצירה והעבודה על האלבום מצאתי את עצמי מתהלך ומשוטט לאורכן ועומקן של סמטאות חיי, המוארות והאפלות. נפגש ונתקל בדמויות מהעבר וההווה, מחבק אותן ולעיתים נאבק בהן, לעיתים מוכרע, ולפעמים מכריע. במין מסע פיזי-מנטלי בזמן, של שיטוט-חיטוט במקום בו העבר, ההווה והעתיד מתקיימים יחד במימד אחד חדש. תמיד בתהליך העבודה קיימת אצלי תחושה שזה האלבום האחרון, מה שבדיעבד מתגלה כלא נכון. האם גם הפעם? "לב פגיון" הוא אלבום של התבוננות וסגירת מעגלים, ואני מרגיש בגאווה שזו פסגת עשייתי המוסיקלית: יצירה רחבת יריעה ומגוונת בתוך חור המחט בו שוכנים עולמי הצר ועולמה של אור כשדים. פינה מיוחדת באלבום מוקדשת ל"גוסטו לובי", להקתי שקדמה ל"אור כשדים" ולשלושת חברי הלהקה שאינם כבר איתנו, ז'אן ז'אק גולדברג, אלי אברמוב ורונה ורד. עולמי היצירתי המורכב גם מעשיית סרטים, משולב בשירי האלבום באופן מהודק וכך גם שיתוף הפעולה המתמשך עם יוצר הקולנוע המופלא אבישי סיון שאחראי על הצד הוויזואלי של האלבום, צייר ועיצב את העטיפה וביים את הקליפים."

 

השקת האלבום תצויין בהופעה חגיגית במועדון בארבי בתאריך 29 בדצמבר.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: