אז שלשום התקיים לו ערב להקות שנערך לכבוד הוצאתם לאור במהדורה מיוחדת בדפוס של שני ספרי האקורדים האלטרנטיביים שהוציאה לאור מגישה ועורכת התוכנית "נקודת חן" ברדיו הקצה הלא היא חן ליטבק. הרעיון, של להנגיש שירים של להקות אינדי ואלטרנטיבי כמו המסך הלבן, הזאבות, עדי שחם, רחל ירון ועוד שורת אמנים רבים ומכובדים מוצא חן בעיני, אפילו שאני לא אמן יוצר בעצמי. בדר"כ אם תפתחו ספרי אקורדים בסיסיים, תמצאו שם שירים ישנים שמי זוכר איך הם בכלל נשמעים, ואילו פה בשני הספרונים תמצאו מבחר יפה של שירי אינדי ואלטרנטיב מהשנים האחרונות, משהו שיש לו יותר כוח למשוך חבר'ה שרוצים ללמוד אקורדים אבל בצורה קצת יותר מעניינת ומהנה. והלהקות שמופיעות פה הערב לא נמצאות פה סתם, אלה יוצרים והרכבים שהשירים שלהם נמצאים בתוך ספרי האקורדים.
ספר האקורדים האלטרנטיבי הראשון
וכך אני יורד במדרגות למרתף האפלולי של מועדון אוזן בוטלג שצמוד לחנות "האוזן השלישית" ברח' קינג ג'ורג' בת"א, כאשר בעצם בתוך משרדי החנות נמצאת כיום תחנת רדיו הקצה. שנים לא הייתי במועדון הזה, הוא זכור לי כקולנוע מקסים לשעבר מסוף שנת 2005 אז התקיימו במקום ערבי להקות של רוק מתקדם. אני מתארגן בצ'יק צ'ק מול הסאונדמן ולפני שאני אומר ג'ק רובינזון ההופעה הראשונה של להקת פוטו מריאנה מתחילה. פעם ראשונה שאני נתקל בהם. הרכב אקוסטי עם שירים חביבים על הקיום האנושי, על מיני סיטואציות של געגועים, רדיו, חו"ל : "בגדים מניו יורק וטוקיו כאילו זאת נחמה / לא מוצאים הגיון ביופי, כמו לעשן קופסא". צוק דבוסק הוא הגיטריסט והסולן הגברי בהרכב שיושב מקדימה, אומר ש"כיף להיות חלק מהספר הזה, מהערב הזה" מצדדיו שתי זמרות בליווי מתופף והם נותנים הרמוניות יפות לגיטרה של צוק ולעיתים הליווי של המתופף במצילתיים ותוף מריים. חימום קליל שמכניס אותנו לאט לתוך הערב.
ישי קיצ'לס עלה די מהר אחריהם למקומו ליד המקלדת. הוא שר שירי בארים ציניים על החיים: "מישהו אמר שנישואין זה קצת כמו לקנות בית למישהו שאתה שונא, יש מצב שהוא הגזים…כל היום אתה מבואס מהפורנו והגראס…תשתחרר ". יש לו טוויסט מעניין לבחור הזה על המקלדת. אהבתי בעיקר את "הכל בגלל השמאל", את הציניות שצוחקת למעשה על האנשים שקונים ואוכלים כל מיני סיסמאות שנאה שזורקים עליהם.
אחריו עלה בהפתעה לבמה יובל ברוסילובסקי, הידוע בכינויו "ברוסי" שמספר שיצא לו אלבום לפני שנתיים ואז הכל התחרבש, אז עכשיו יש לו הזדמנות להופיע סולו….ביצע שיר אחד משעשע שנקרא "תמיד אהבתי להיות למעלה". בדר"כ אני רואה אותו כקלידן של רננה נאמן שבעצמה מופיעה הערב הזה עם אחותה ליבה נאמן, אז היה לי קצת מפתיע לראות מופע סולו של "ברוסי". נאמן וההרכב שלה (שכאמור כולל את ברוסי) עולים לביצוע מעולה כרגיל של שירים מהאלבום האחרון שלה "פעמון למרד". זו כבר הופעה שנייה רצופה שאני רואה את נאמן (שבוע שעבר היא הופיעה בתדר בבית רומנו לאירוע פתיחת ספריית סולידריות) והיא שרה יפה מאוד ופורטת בידיה על מיתרי הנבל שלה, אחותה מוסיפה את צליל הכינור לצידה, מאחוריה מתופף חדש בהרכב שעושה עבודה טובה מאוד בהתחשב בזה שאני רואה אותו פעם ראשונה. הופעת פולק רוק מעולה כרגיל, וההרכב מקבל מחיאות כפיים סוערות תוך כדי ובעיקר בסוף ההופעה.
רחל ירון עולה אחריהם להופעת סולו על הגיטרה, היא מבצעת בלדות רוק עצובות ("פעם ביום") והיא אומרת "זה ידוע שכשאני עולה אז האווירה קצת יורדת אבל תרימו כמה שאפשר כי מגיע לחן….". ירון היא גיטריסטית מעולה, ראיתי אותה פעם בלבונטין 7 מכסחת עם הרכב אבל גם לבדה על הגיטרה היא יודעת לרגש בקול המלטף משהו שלה. אהבתי במיוחד את השיר האחרון שהיא נתנה שהוא בעצם הביצוע הדרמטי שלה ל-"אני מתגעגע שוב" למילים של יהודה עמיחי.
את הערב סגר הרכב מפתיע (עבורי) בשם "כוכבת על", הרכב של מתי גלעד ויובל וילנר עם נגנים נוספים, הם היו "שוס" רציני בערב הזה, הרכב פופי עם שירים מצחיקים וציניים ("חבל שלא נולדתי חתול, כל היום מתעסק במין, אוכל שינה…"). צחוקים בצד, הנקודה המרכזית בהרכב הזה זה מוסיקליות חזקה ולחנים פופיים ש"תופסים" את הקהל הרחב שבה לערב הזה ורמה גבוהה של זמרים ונגנים עם מידה לא קטנה של הומור והיכולת לא לקחת את עצמם יותר מדי ברצינות.
בסופו של דבר, כמו שאמרה לי אחת המוכרות בדוכן של ספרי האקורדים ליד הכניסה לאולם ההופעות, ההגדרה של "אלטרנטיבי" היא משהו גמיש ומשתנה, והערב הזה מוכיח שלא צריך בהכרח להמציא את הגלגל כדי להיחשב אינדי או אלטרנטיבי, צריך רק להיות מסוגלים ליצור שירים טובים, והלהקות שהופיעו הערב בהחלט הוכיחו את הנקודה הזאת.
