סיקור הופעות
כולל וידאו

המופע של רמי וריטה באמפיתיאטרון קיסריה

רמי וריטה סוגרים מעגל בקיסריה - ככה זה כשיש שניים

פעם אחת לפני 35 שנים, היה ערוץ אחד ויחיד ששידר קדם אירוויזיון בלתי נשכח, ששיאו היה בזכות זוג צעיר, שהביא למפץ הגדול במוזיקה הישראלית.

באותו הזמן, בלטה בסצינה המקומית המוזיקה של ארץ ישראל הישנה, אך רמי קליינשטיין וריטה יהאן-פרוז באותו הקדם, גנבו את כל ההצגה וניתבו את שביל הבריחה בכל מה שיצא לנו להכיר בז׳אנר הפופ ולהביא לכאן סאונד וסטייל נועז וחדשני כמו שראינו בתוכנית ״עד-פופ״ בסצינת המוזיקה הלועזית.

כבר בקדם האירוויזיון של 1986, יצא לנו לחזות לראשונה את החיבור Yin-Yang בין הפופ והרוקנרול שרמי הביא מאמריקה לבין שירת ההרים האדירה ש-ריטה הביאה מאיראן, אך לא רק שיתוף הפעולה שלהם יצא לאור לראשונה באותה שנה, אלא גם אלבומי הבכורה שלהם, שהלהיטים מהם היו חמים כמו אש במצעדים והיוו למעשה את היום של הפצצה ממה שידענו את כה במוזיקה העברית.

מה שהתחיל בהיכרות שלקוחה מסרט רומנטי, כשריטה צפתה במופע של רמי בעיר הנוער כשהיו בני 17, המוזיקה הפכה את הקשר ביניהם לחיבור בלתי נפרד ששיאו היה הערב עם סיום סיבוב ההופעות המשותף שלהם, שסוגר מעגל של 35 שנים ואם כבר לסגור מעגל אז אין מקום יותר מתאים מהאמפי של קיסריה.

בדרך כלל, כל ״שים פתיח״ של הופעה בא לתת משהו אנרגטי אבל נראה שהצמד הלכו על אסטרטגיה אחרת, אז תכינו את הממחטות.

ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

אחרי החשיכה שבישרה על תחילת המופע, רמי וריטה הגיעו כל אחד בצד נפרד אך האיחוד ביניהם כשהאורות הלבנים עליהם, הרגיש כאילו הם נחתו מהשמיים כדי להגיע ישר לחלק האנפלאגד של הפסנתר והכיסא הריק שחיכו להם כל כך.

הנגינה של רמי עם אלתורים שהזכירו קצת משהו מאלטון ג׳ון וביחד עם הקול האדיר של ריטה, ביצעו שניהם את ״ימי התום״ כדי להביא את הרגש הענק ביניהם, ישירות אל הקהל. משם זה הוביל לטיול ״על הגשר הישן״ כשרמי לקח אותנו למחוזות מלודיים ונשמע שהוא מאוד מושפע מהבלדות הקורעות והשורטות של ברוס ספרינגסטין וקיבלנו עוד עוצמה של רגש כאשר ריטה הצטרפה אליו ומאחור גם הנגנים הוירטואוזיים שהפכו את הערב הזה לאחד המושקעים ביותר בשנים האחרונות, מוזיקלית ומחשבתית.

ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

זה נראה ונשמע כך בזכות העיבודים שהפכו את הדי.אן.איי של הלהיטים המוכרים שגרמו לרמי וריטה להיות כלים שלובים, בין אם זה בשירים שלהם, או בשירים אחד של השנייה. מה״ערב טוב קיסריה״ המסורתי, הגיע ״ערב כחול עמוק״ של ריטה שקיבל ניחוח ומקצב של תפרחת לטינית אך עם טוויסט. מיד אחרי סיום הפזמון הראשון, רמי מביא את ״כל מה שתרצי״ כשריטה נכנסת לקצב הלטיני בחושניות. כך זה עבר בין אחד לשנייה בדואט משולב. היא עם ״למות עליך״ והוא עם ״כל מה שתרצי אעשה בשבילך״.

באווירת סוף הקיץ, ממזג האוויר הקריר שהיה באמפי בקיסריה, הרוח מסרה הודעה מהים ישירות אל ״אהובת הספן״ שנראה שרמי וריטה רצו להעביר את המסר חזק. כמו שהספן לא ידע איך אהובתו חיכתה לו בלילות, נראה שגם הוא לא ידע כמה הקהל חיכה לרגע הזה שהשיר הזה יבוצע כשאת החלק האחרון הקהל ביצע במלואו ולנסות לצלוח את האודישנים אולי למופעים הבאים.

היין-יאנג המוזיקלי היה גם בשילוב בין המזרחית למערבית, כך זה היה עם ״עבד של הזמן״ , עם חגיגה של מוזיקה פרסית שהכניסה את ריטה אל הקצב החושני והוציא ממנה המון אור ואושר, מהסגנון שהיא כ״כ גדלה ואוהבת אך כבר בפזמון, כשרמי הצטרף, הלהקה ישר עברה לנגן את השיר כמו באלבום הבכורה שלה (עוד סימן היכר לכך, היה כשרמי היה גם גיטרת הקלידים שלו).

רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

כשריטה יצאה להפסקה קלה, רמי בא להמתיק את הרגע עם ״תפוחים ותמרים״ עם ניחוח אוריינטלי של השילוש הקדוש, כינור, חליל ואקורדיון בקורטוב של שירה בציבור. הקרח עם הקהל נשבר עוד יותר, כשרמי בא לפסנתר בחלק הקדמי של הבמה, ואמר ״תודה רבה קיסריה״, מישהי מהקהל צעקה ״רמי תעשה לי ילד״. ואחרי פאוזה קצרה הוא השיב ״מספיק עם זה״. למרות הרגע המשעשע, המעבר היה חד לעוד בלדה מרגשת שמלווה אותנו כבר 25 שנים, ״עד שתעזוב״ שכתבו רמי וריטה במקור בוצע ע״י ריטה אך רמי נוהג לשלב את זה גם בהופעות סולו שלו. כמה שהשיר הזה צועק ״פרידה״ במיוחד כשרמי הגיע ל״אלוהים את הריח…״ עדיין המסר החזק היא שלמרות הכל שום דבר לא ישבור את האהבה ההדדית וזה קיבל משמעות מאוד מהדהדת.

אך משהו נרגע בנו, משהו נגע בנו, כשריטה ביצעה את ״מחכה״ (זה יבוא כמו שהטבע רגיל), הלהיט שכתבה ביחד עם עידן רייכל והזניק את הפופולריות שלה מחדש בעשור הראשון של שנות האלפיים. ריטה אמרה ״אתם מרגשים אותי״ לאור שירת הקהל בפזמון. ובירכה שיגיע כל הטוב שבעולם לכל אחד ואחת מאיתנו, אמן ואמן!

ובין בלדה לקצב ריטה הקפיצה את הקהל עם ״חיה לי מיום ליום״ וכמובן שהיא לא שכחה לתת את הביצוע המפורסם בו היא מפעילה את המבערים ושרה בשירת הרים את החלק האחרון של הפזמון בצורה שגורמת לצמרמורת ולהודות כל פעם מחדש איזו דיווה נדירה יש לנו.

מלבדה, הייתה עוד מישהי שגנבה את ההצגה. הכנרית ליאת רוזנברג, שניגנה בוירטואוזיות בשירים האוריינטליים, הפתיעה כשביצעה את הפזמון עם ״לא כל כך יפה, לא בת 16״ ואליה הצטרפו רמי וריטה כשליוו אותם שאר חברי הלהקה וביחד הם נתנו לקהל כ״כ הרבה.

בסולו וירטואוזי של אייל הלר בגיטרה הספרדית, ובמקצב שהמשיך את הניחוח והמסורת של ״תפוחים ותמרים״, הביא רמי ביחד עם ריטה כל הדרך מהשוק ״מתנות קטנות״ וכמה שהם נהנו מהרגעים הקטנים הללו. לקהל שעשה את העלייה לרגל בקיסריה, לראות את ריטה ורמי ביחד, אחרי כל השנים ואחרי מה שעברנו מהקורונה (ועדיין) זה היה עבורם הרבה יותר ממתנות קטנות.

ברגע של אינטימיות, תוך כדי שהם הולכים לעבר הפסנתר והכיסא בקדמת הבמה, הם נזכרו ברגע, שהם סגרו מעגל בקיסריה אחרי 20 שנה מהמופע המשותף הקודם שהיה להם, כשנועם הייתה בת 3 חודשים ומשי בת 10 עלתה לשיר, שבעזרת השם אמורה להתחתן בקרוב. כשהוא אמר ״לא יאמן שעברו 20 שנה״, ריטה אמרה ״אתה לא הזדקנת…״ ורמי השיב ״הגברים בקהל אומרים…את עוד מדברת…״. הם פשוט מנט-טו-בי וכל מילה מיותרת.

רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
רמי קליינשטיין בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

משם הם עברו למחרוזת שירים משולבת במשך רבע שעה, כשזה התחיל עם ״ואני רק רציתי לשיר״. ורגעי האנפלאגד המשותפים המשיכו בזה אחר זה עם -: ״הניחי לי״, ״תפתח חלון״, ״אין לי חוץ ממך כלום״, ״נוצה ברוח״, ״אין כמוה״, ״שרה ברחובות״, ״את הולכת״ וסגירה עם ״ואני רק רציתי לשיר״.

היה צריך לשבור את הרגע של הרגש, עם קצב ואנרגיות וזה מה שקרה עם ״קר שם בחוץ״ כשנשמע כאילו יצר בשדרוג מאולפן הקלטות בלייב, בסגנון של להקת טוטו תוך כדי שרמי מפזז על קדמת הבמה, מחלק כיפים וריטה מלווה אותו ברקע. כך זה היה גם עם ״אהביני״ כשהוא עלה לנגן על הקלידים שלו מדי פעם, וקטע מעבר מהפזמון השני, הוא נתן אלתור סטייל בילי ג׳ואל, עוד משהו שהביא איתו רמי כשעלה כילד מארה״ב ואח״כ המשיך להשתולל כשדפק גם קפיצה קטנה מהבמה האחורית לזו הקדמית.

ורגע השיא של המופע הגיע, הרגע שלמעשה הזניק את הקריירה המטורפת של שניהם קדימה, הרגע בו הם נראו לראשונה בטלוויזיה לפני 35 שנים, בקדם אירוויזיון 1986 עם 99.9% רייטינג וניתבו ביחד את ״שביל הבריחה״. ריטה כהרגלה ביצעה את זה בחסד ורמי העלה נוסטלגיה כשעלה עם הגיטרת קלידים שלו והוסיף קולות רקע כשביחד הפכו את השיר הזה לאירוע שנחקק בפנתיאון הישראלי ומדברים עליו עד היום.

ומלבד הלייב, רמי הפציץ עם ״את שרה ברדיו״ תוך כדי שהוא צועק ״כל קיסריה עכשיו״ בפזמון, ומיד אחרי הפזמון, עברנו לשילוב עם הלהיט ״בגידה״ כשהדיווה של ישראל עוברת לעוד רגע של תצוגת אופנה, מחליפה לבנה מנצנת לשמלה ורודה שמדגישה את הסקס אפיל של ריטה.

הגיטריסט אייל הלר, המשיך לגנוב את ההצגה, כשהגיע לקדמת הבמה ליד רמי וריטה ונתן סולו גיטרות ששמור למסורת של להקות רוק.

אז רגע לפני שמגיעים לפרידה סופית שסוגר את סיבוב ההופעות המשותף, ריטה ורמי עוטפים את הקהל ברחמים, אך עם המון קצב כשהם לא מפסיקים להנות מהרגעים שלהם ביחד על הבמה. כשהיא אומרת ״איזה ערב יש כאן בקיסריה וואי וואי״ רמי מוסיף עם ״יאללה מסיבה!״ ומקפיצים את הקהל ובחוץ זה היה יותר מלפעמים בוער.

ושיר אחרון לפני הדרן (סורי על הספויילר), היה שילוב לוהט של ״בוא״ של ריטה ומיד אח״כ ״אש״ של רמי שיכולים לצאת בקלות כסינגלים מחודשים, בעיבוד כמו שהוא יצא בלייב. ב״אש״ היתה הפתעה כאשר הריף הראשי של השיר, נוגן בחמת חלילים סקוטי. תוך כדי הוצגו חברי הלהקה שעשו את כל החגיגה המוזיקלית הזו: אייל הלר- גיטרות, יוסי מור – פסנתר, ליעד גרושקא – קלידים ואקורדיון, בנצי גפני – בס, מעיין מראי – כלי הקשה, קרן טפרברג – תופים, יוני דרור – כלי נשיפה + חמת חלילים סקוטי, ליאת רוזנברג – כינור.

כשרמי הציג אותה כאחרונה חביבה והוא שאל אותה לגבי הריקוד האירי, היא ניגנה בכינור את ״אש״ בסגנון אירי מסורתית שגרמו לרמי ולריטה לרקוד ולהנות מהרגעים האחרונים לפני שעוזבים את קיסריה וחוזרים אל הבית.

משם ״תודה קיסריה!״ אך עשיתי ספויילר מקודם ודי ציינתי שיהיה הדרן. אז בהפסקה קצרה של אולי בקושי דקה, הם עלו שוב. ממש ״עניין של זמן״ שזה מה שהם ביצעו והעלו מחדש את הנוסטלגיה של הניינטיז משיר הנושא של אותה סדרת קאלט.

רמי וריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
רמי וריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד
ריטה בקיסריה. צילום תומר שיינפלד

משם ריטה שוב הפעילה את המבערים המפורסמים שלה, וכשהיא פותחת בשירת הרים אדירה, במקצב פרסי היא מבצעת את ״ילדים זה שמחה״, אותו הפכה למנהג קבוע בשנים האחרונות כשרמי מתלווה אליה בפזמון וגם בחגיגות כשהוא במחיאות כפיים והיא מענטזת על הבמה ופשוט רואים את ההילה סביבה כשמתנגנת המוזיקה עליה גדלה מהבית.

בסוף השיר, רמי ציין שהם סוגרים את ההופעה המשותפת, כשזו ההופעה האחרונה בקיץ הזה בקיסריה אך הוא ציין לריטה ״אני לא רוצה שנסיים עוד פעם. אז נתראה בחורף?״ היא השיבה ״בוא נדבר על זה״ תוך כדי עידוד מהקהל שרוצה טעם של עוד ועוד.

ברגע ששניהם הולכים שוב לקדמת הבמה, לפסנתר ולכיסא, הם מגלים שלפסנתר עכשיו יש 3 רגליים והחלק החסר מוחזק בכיסא אז כשריטה העירה על זה רמי השיב לה שיש גם אופנועים כאלו עם 3 גלגלים. אך זה לא הרס את המומנט ולסיום סיומת, הם ביצעו בדואט משותף ומרגש את ״צעיר לנצח״ שמראה משהו על הזוג הזה. כימיה מטורפת, בינאישית ומוזיקלית, שלמרות שהשנים עברו מראה שביחד עד כמה הם נשארו צעירים לנצח.

אלו היו שעתיים של חגיגה מוזיקלית משותפת מהפאוור קאפל האכן נצחי של המוזיקה הישראלית, שהקפיצו את הקהל, אך גם עם הרבה רגש שגרם לאנשים מסביבי להיות עם עיניים לא יבשות בכלל ולבסוף גם להדליק את הפנסים של הסמארטפונים, שהחליפו את הנרות מתחת לכיסאות.

הרגש הזה יותר מכל זה מה שהדגיש את הקשר בין רמי לריטה שהוא כ״כ נצחי, שלמרות הכל, האהבה ביניהם ניצחה ושום דבר לא הפריד ביניהם וזה הורגש חזק, כששניהם סגרו מעגל בקיסריה בסיום של סיבוב ההופעות הנוכחי שלהם. לראות אותם ביחד בלייב, רק גורם לתהיות שרק זה ימשיך להיות, כי ככה זה כשיש שניים.

תם ולא נשלם, היכונו לסיבוב הופעות החורף המשותף…

רגעים מהמופע

 

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

תומר שיינפלד

תומר שיינפלד יליד 1966 נולד עם נכות שמחייבת אותו להשתמש בכסא גלגלים אוהב מוזיקה מאז ילדות ,הולך להופעות עוד מנעוריו כאשר היה צריך "לסחוב" את אבא שלו להופעות כי לא היה עצמאי, חיידק הצילום נדבק בו ב- 15 השנים האחרונות ומאז הוא משלב את שני הדברים שהוא אוהב לעשות - צילום והאזנה למוזיקה - הופעות חיות במיוחד, מצלם עבור הבלוג של יובל אראל מעל שנה. או כמו שתומר אומר כדאי להרגיש חי צריך איזה 2,3 הופעות בשבוע . הכינוי של תומר הוא The Rolling Photographer

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: