קליפים חדשים

מירב הלינגר – זה לא הכל או כלום

מירב הלינגר בשיר חדש - "זה לא הכל או כלום", האזינו

אחרי שהשיקה השנה את השירים – "ימים יעידו"  ו- "נאחזת ברוח", המוזיקאית מירב הלינגר משחררת שיר חדש שנכתב והולחן על ידה, שיר אהבה השורף לבבות כאשר מניחים על המשקל את אורך חייה של מירב כאשה מבית דתי, שומרת מצוות ופמיניסטית לצד אהבתה לבת זוגה. השיר "זה לא הכל או כלום" מחדד את הלבטים. מירב, כתה, הלחינה ומבצעת בהפקתו המוזיקלית של הראל חדד.

כך מירב על השיר החדש – "שניה לפני שאני עולה על הבמה של פסטיבל הפסנתר בהתרגשות אין קץ, אני נזכרת ש״זה לא הכל או כלום״. השיר הזה יצא ממני ככה כמו שאתם שומעים אותו, בחתיכה שלמה. ובגלל שהוא נכתב לפני שלושה חודשים בלבד, הוא עדיין טרי כל כך.והוא ניחם אותי ברגעים הכי קשים של התקופה הזו. והוא נתן לי שוב את הכוח לחזור ולכתוב את עצמי, כמו שאני. יש שיאמרו שיש בו משהו חשוף מדיי, כי זו באמת אני. שרוצה ללכת הכי רחוק שאפשר, שמתאבדת על הכל ובדרך נשרפת. שמאבדת את זה, אבל בעצם "למי אכפת?" וזו אני ששוכחת שזה *לא* הכל או כלום. ואז אני מזכירה לעצמי.כי גם ברגעים הכי הכי קיצוניים שהיו, אני לומדת שתמיד זה גם וגם וגם. שיש דרך אחרת. יש "דרך" באופן כללי, שאני בוחרת באופן מודע להישאר שפויה, להישאר אני. אז קבלו את "זה לא הכל או כלום״. בשלושת החודשים האחרונים הוא חיבק אותי חזק ולא נתן לי ליפול, עד שהחלטתי לשחרר אותו כדי שיהיה גם שלכןם.והאמת היא שאני לא יודעת מה ה״זה לא הכל או כלום״ שלכם, אבל אם תקשיבו בקשב רב אולי תמצאו אותו, ועל הדרך תמצאו, כמוני, עוד איזון ודיוק אמיתיים. ❤ תודה לשני השותפים לשיר שזכיתי ליצור איתם, אורית- שהיא השראה, ובין היתר ביימה וצילמה את הקליפ שהפיל לי את הלסת, והראל- שנתן את העומק של הנשמה והביא מימד חדש למוזיקה שלי. אתם מדהימים! ותודה לאלוהים שנותנת לי את הכוח לחקור עולמות חדשים."

מירב הלינגר תופיע בתאריך 28 באוקטובר במסגרת פסטיבל הפסנתר ותארח את המוזיקאית איה כורם ואת הנבלנית דנה וייס-פוגל.

על הקליפ אחראית אורית לוינגר

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: