חדשות הסצנהחדשות מקומיות
כולל וידאו

נפרדים משמיילך

חברים בתעשיית המוזיקה והמופעים נפרדים משמוליק "שמיילך" בורנשטיין

לפני שבוע הלך לעולמו בחטף שמוליק "שמיילך" בורנשטיין, בן 75, איש עם רוח צעירה במיוחד שהיה אחד המפיקים בפועל של מופעים הכי וותיקים ומשמעותיים, על שמיילך ועל הקשר האישי שלי עימו כבר סיפרתי.

אתמול במתחם המופעים של זאפה בפארק – גני יהושע, בשעות אחר הצהריים של יום שישי, התקיימה התכנסות בה נטלו חלק כמה מהדמויות המאוד בכירות והמאוד וותיקות בעולם המופעים וההפקות, חברים לעשייה לאורך השנים, מספר מוזיקאים וקרובי משפחה. הגעתי יחד עם כמה מאות אנשי תעשיית התרבות כדי להיפרד ממנו באופן ממשי,

לשמיילך לא היה תא משפחתי, אחותו ובנותיה היו המשפחה הביולוגית שלו, אך כלל האנשים שהגיעו אתמול לפרידה היו המשפחה הרחבה שלו, כי את שמיילך כולם אהבו.

את האירוע ניהל רמי בז'ה, מפיק ומנהל מתחם זאפה לייב פארק במערב ראשל"צ, הנה כמה מהדברים שסיפר בשם כולם על שמיילך –

שמיילך היה דמות! כשנפרדים מדמות זה לא כמו שחוזרים מהלוויה רגילה שנזדקק לימי אזכרה בכדי לציין יום פטירה. דמות הולכת אתך – ואני בטוח! אפילו יודע שהוא יילך כאן עם רבים אחרים. זכותם של דמויות בניגוד לסתם אנשים זה שהם משאירים אחריהם משהו. לא ירושה ולא נכסים ולא חומר. שמיילך הוא נכס. נכס מניב…שהניב הרבה נחת לבוסים שלו. שמיילך הוא איש הקלעים. אומרים בארץ מאחורי הקלעים…בק סטייג'. הו הוא הבעלבית של הבק סטייג'…

שמיילך השאיר המון רוח. רוח תל אביבית שנושבת כאן כבר משנות השישים בלב העשייה התרבותית והרוקנ'רול . לול ושבלול והגר נכסי צאן ברזל אמיתיים שעצבו כאן את כל מה שבא אחריהם. צמח וסלוצקי ויהודה טלית ומיכאל תפוח ועוד אייקונים באמת ענקי הפקות בארץ…

אבל בעיקר, שמיילך השאיר מורשת. הפקה היא עולם של סעיפים ופרטים על פרטים על פרטים. ולכן הוא סמל ודוגמא ומופת לפונקציה מתכללת מתפקדת על כל פרט ופרט. ואלוהים נמצא בפרטים… אז שמיילך הוא הוא אלוהי ההפקה…

שמיילך היה תערובת של מקצוענות בלתי מתפשרת ונאמנות אין קץ לחברים ואומנים ולמפיקים שעוברם הוא פעל כמפיק בפועל. אפס סבלנות לחוסר מקצועיות. נאה דורש נאה מקיים. קפדנות קיצונית עם ענקי הדור. כי אין דרך אחרית….

שמיי… לבקשתך, עפרך פוזר ברוח אבל You are not blowing in the wind… אתה בליבנו לנצח.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: