סיקור הופעות
כולל וידאו

לפרק את נירוונה לפירורים של אלתורים

מופע המחווה לאלבום Nevermind של נירוונה בידי הרכבי ג'אז

ברק וויס, המנהל האמנותי של פסטיבל הג'אז של תל אביב והחשיפה הבינלאומית של ג'אז ומוזיקת עולם ניהל אמש במועדון טרמינל 4 במתחם התחנה בתל אביב במסגרת פעילות קהילת הגאז החברתית, מרתון מוזיקלי על טהרת הרכבי הג'אז המקומיים כאשר הנושא המוזיקלי היה ביצועי מחווה בסוגת הג'אז לשירים מתוך האלבום Nevermind של להקת הרוק נירוונה.

מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind

בדיוק לפני 30 שנה, בספטמבר 1991, האלבום Nevermind יצא לאור, ולמעשה שינה את עולם המוזיקה. הוא העמיד את הסגנון האמריקאי שהחל לצמוח בסיאטל בחזית ובמוקד של המוזיקה הפופולארית והשפיע על מוזיקאים רבים ברחבי העולם שניסו ויצרו שירים על פי כללי הסגנון החדש שעירבב בין צלילי גיטרה מחוספסי דיסטורשן ונרטיבים טקסטואלים שנוגעים בעצבות, סבל, דיכאון ומלנכוליות כללית.

אך לא רק מוזיקאים מעולם הרוק הושפעו מהסגנון החדש שהתהווה, גם המוזיקאים מהצד השני, אלו שלמדו ונגנו ג'אז על סוגותיו, די הושפעו מהאלבום של נירוונה שהפך לסמל והופץ ברחבי העולם. לא מעט מוזיקאי ג'אז בצעו גרסאות מחווה לשירי האלבום.

מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind

אמש חגגה קהילת הג'אז החברתית הישראלית את האירוע של עולם הרוק המציין 30 שנה לאלבום Nevermind במרתון הופעות ג'אז במועדון טרמינל 4 במתחם התחנה, המועדון השוכן במבנה שהוקם בידי העות'מנים בשנת 1892 עם קירות עבים במיוחד, מהווה חלל אקוסטי וחממת סאונד מצויינת, אשר כבר מפתיחתו לפני שנים ספורות הפך לשם דבר למוזיקאים מעולם הג'אז, עולמות הבלוז, הרוק והלטינו, כבית חם ואכסניה מעולה להופעות.

מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind
מחוות הג'אז לנירוונה – Nevermind

במרתון השתתפו שישה הרכבים שכללו את שלישיית אוריאל הרמן שארחו לצידם את הגיטריסט אילן בר לביא, את הטריו של טל גמליאלי שאירח את תום לב, את הקלידנית STAV שליהטטה על גבי פסנתר הכנף והאורגן החשמלי יחד עם נגניה, את הפסנתרן גיא מינטוס שמבחינתי פיצח את הקוד הגנטי של נירוונה ופירק את היצירה שביצע – Something In The Way לחלקיקים קטנים אותם הדביק בחזרה בצבעים שלו, את הרכב השמחות צנרת שדי הזכירו לי את הסשן של אסף תלמודי ומאלוקס עם הרכב הסאב ווי הניו יורקי TOO MANY ZOOZ בפסטיבל ישראל, מה שהם עושים עם צמד סקסופוני טנור , וואו!! את הצמד של הזמרת נועה לוי ונגן הבס אלון נדל שליווה את נועה עם גיטרת בס נוסח פול מקרטני…

בכלל ראוי לציין שכולם, אבל כולם, פרקו את השירים, פתחו אותם לסשן אלתורים וחזרו למוטיב המלודי שביסודו של כל שיר, אלבום שאורכו 42 דקות הפך לשעה וחצי של נגינה שבסופה עלו כמעט, כל הנגנים לבמה כדי לעשות ג'אם חופשי על הקנון של האלבום – Smells Like Teen Spirit.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: