קליפים חדשים

ישי ברגר – המוזיקה של הילדים

ישי ברגר משחרר שיר חדש, שבו יפה ותאזינו - המוזיקה של הילדים

תשמעו סיפור, אחרי שנים רבות כחלק מלהקת הפאנק הישראלית הכי מפורסמת ברחבי העולם – Useles ID, עובר דרך הרכבי הכסאח המקומיים "בא לבר" ו"טברנק", יוצא ישי "ישקי" ברגר לקריירת סולו ומתחיל לשחרר שירים לקראת יציאתו של אלבום אישי חדש. את הטעימה הראשונה "מסכה", הספקנו לראות ולשמוע לפני שלושה חודשים ומצאנו שינוי אמיתי בדמותו של ישקי מאמן המוכר כאושיה בעולם הפאנק לסינגר סונגרייטר ארצישראלי החי את המציאות העכשווית.

היום משיק ישקי שיר חדש – "המוזיקה של הילדים", שיר שנכתב והולחן על ידו בהפקתו המוזיקלית של רועי דותן,  המגיש סיפור על מישהו שחי על הקצה הרחק מהמיינסטרים האנושי ומעלה תהיות רבות ביניהן גם אנחנו תוהים, האם ישקי שר על עצמו? על דמותו? על המהפך שהוא מבקש להכיל כעת במעבר חד פחות או יותר מפאנקיסט פרוע לאדם מיושב המתבונן בראייה שונה על החיים ובכלל? מכל מקום ועל אף כל התהיות הללו דאג הבמאי של הקליפ אדון שאול לוריא להבהיר למאזינים ולצופים כי בעצם כלום לא השתנה, הביטו על ה"ילדים" שבגן הויזואלי, זה דור העתיד של מדינת ישראל? מחטטים באף ולועסים בחדווה, דופקים ג'וינטים, רוקדים פוגו בישיבה על הרצפה, וואט דה פאק? פוגו על הרצפה? תרימו את התחת שלכם, תכלס, כבר אמרו חכמים ממני את המשפטים הללו – המונע בתוך הנע או משהו דומה, יש כאן סוג של סאב טקסט ונסיון לשמר את הדי אנ אי היסודי בדרך לשמרנות. ישקי, רועיקי, שאול, אהבתי את היצירה שלכם.

כך ישי על השיר הטרי – "אני לא יודע כמה פעמים ראיתי מישהו מ"פעם" וחשבתי שהוא בטח לא מבין איך אני עדיין עושה להקות, נראה כמו חקויאק ומסתובב עם הילדים. אני – באמת – לא יודע כמה פעמים מישהו מ"פעם" ראה אותי ותהה אם אחשוב שהוא מכר את נשמתו, שהוא קונפורמיסט, אפס, חושם. בתכלס זה הכל בראש שלי. כולם עסוקים מידי בסרט של עצמם. אנחנו לפעמים מערבבים את עצמנו בדברים כמו מה אחרים חושבים עלינו, מייצרים שיחה דמיונית איתן בראש ובלי שממש התכוונו נוצרת מעיין מערכת השבתה עצמית. זה מיותר ויחד עם זאת כנראה בלתי נשלט. אז כתבתי על זה שיר. בסקיצה הראשונית הוא היה מעיין לופ של פאנק רוק עם קצב מהיר אבל רועיקי המלך אמר בוא רגע תנסה לנגן את זה לאט – כשפתאום כל המוד של השיר השתנה. כשצילמנו את הקליפ ניגנו אותו בפי חמש עשרה מהירות כדי שרון בידור, יונה ויהב לא יאכלו עלינו סרט. תודה ענקית לכל האנשים המופלאים שנתנו בטירוף במהלך ההקלטות, המיקס, הצילומים, העריכה, העיצוב, היחץ', הניהול והעזרה…"

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: