פס קול שבועי

ברק כהן – צליל מיתר נגד המשטר

עורך הדין והאקטיביסט החברתי ברק כהן משיק אלבום שירי מחאה, האזנה

חפירה – השאלה האם לתת התייחסות לאלבום הבכורה של עורך הדין והאקטיביסט החברתי ברק כהן או להתעלם באלגנטיות עלתה ראשי, מחד מדובר באלבום שירים האמור לייצג תקופה והלך רוח של מחאה חברתית במדינה מזה מספר שנים, הלך רוח אף שהגיע לא פעם אחת לכותרות מהדורות החדשות ואפילו לבית המשפט, במיוחד בסוגיה אודות אחד השירים – "רכז מידע" אותו הגדיר בית המשפט כ- "כולל ביטויים קשים וגידופים חריפים שהם בבחינת לשון הרע". מנגד אותה פסיקה בעניין השיר היא בעצם אבן דרך שיכולה להוות אמתלה טובה להתעלם (באלגנטיות כמובן…).

אין ספק כי המחאות החברתיות שעורך הדין ברק כהן הוביל או השתתף בהן, למרות שדרך הפעילות הייתה מה שקרוי "בלתי מנומסת בעליל" בשפה נקיה יש בהן מן הצדק, מחאות שהציפו שאלות רבות וחשפו מצבים וסיטואציות של חוסר נקיון כפיים בהתנהלות הציבורית והשלטונית, מה שקרוי בפי העם – הון שלטון עולם תחתון.

האלבום עצמו כולל עשרה שירים שנכתבו והולחנו בחלקם בידי ברק כהן אשר גם שר אותם, עברית, מוזיקה המושפעת מהסגנון המזרחי שהיה נהוג כאן בשנות השבעים המוקדמות ונותר כמוביל דרך הלאה, בשילוב צלילי גיטרה היוצרים מחווה לגיטרה של יהודה קיסר ומקצב דעסה בבחינת צעד תימני ומאחור שטיחי קלידים של אורגן חשמלי.  השירים "אפי" ו"הלו נוני" על פי לחנים יוונים, השיר "רקפת" על פי לחן של יוני רועה ואילו השיר "סי בכי טא חוכומה" על פי לחן של פריד אל אטרש.

פרסומת

לכן ובמיוחד בשל החשיפות הללו מצאתי מהראוי לתת במה לאלבום ולשירים, בבחינת סיקור תקשורתי נאות. עד כאן דברי.

ולדבריו של ברק כהן עם הוצאת האלבום לרשתות החברתיות, ציטוט:

פרסומת

השקה :

  1. ביום 8.12.13 חזרתי הביתה עצבני לאחר שיחת טלפון שקיבלתי מפעיל יוצא אתיופיה. בשיחה שיתף אותי בנוגע לשיחה שקיים עמו רכז מודיעין בשם אלון חמדני ובשיחה אמר לו חמדני דבר בגנותי. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה כתבתי שיר מחאה והעליתי לרשת. 'רכז מידע' עלה ומאותו הרגע הרשיתי לעצמי לשיר באופן חופשי.
  2. בהמשך כל מאבק זכה לשיר. עם 'באים לבנקאים' עלו השירים "רקפת" – מנהלת הבנק ; "אישור מסירה" – על תופעת הגבייה האכזרית ; ו"דחבש" – על אנשי יחסי הציבור ומנהלי המשברים של תאגידי רשע.
  3. אחרי כן עלו "אפי" – על יו"ר לשכת עו"ד אשר לא ידענו אז עד כמה שהוא בזוי ; "דנה" על השופטת דנה אמיר שהרשיעה אותי בגין העלבת עובד ציבור כאשר בגב בעלה דופק קופות מהמערכת הבנקאית שנאבקנו בראשיה ; "הלו נוני" – על יחסי שלטון עיתון ברקע החקירות של ביבי הגנב ; ו"סי בכי טא חוכומא" (לכי תבכי לשלטון) על המפגש שהיה לי עם מירי רגב.
  4. בנוסף עלו השירים : "אומרים עלינו" ו"מנש".
  5. אוסף השירים התקבץ במהלך הזמן להופעה, כאשר מי שליוו ונתנו לשירים חיים חדשים הם נגני על ואנשים מדהימים. באמת שזאת זכות יוצאת דופן ליהנות מחבורה כה מופלאה וכשרונית. מוזיקה מזרחית מיסודה שקיבלה תעופה מהשילוב עם אלמנטים מהרוק ומהבלקן. חבורה מופלאה אשר אני מקווה להמשיך וליצור איתה יחד.
  6. ואז התכנסנו יחדיו בהאולפן של אסף אמדורסקי. והקלטנו כהופעה חיה את כל השירים. הקלטת live. סייעה לנו טכנאית הסאונד Stella Gotshtein. את ההקלטה קיבל נעם אוקסמן שרקח במלאכת מחשבת מיקס ומסטרינג מהסרטים.
  7. את עטיפת האלבום יצר האמן החבר והשותף לדרך – Oren Fischer. עטיפה אשר משקפת את מהות האלבום. בתחתיתו כל הגורמים שבהם אנחנו נאבקים – מעולם התקשורת, המשפט, המשטרה, הצבא, הפוליטיקה, בעלי ההון ועוד. הם מופיעים קטנים וכלואים תחתינו. מעל אנחנו נהנים בעולם רוחני, אוהב וסולידרי. את התמונות צילמו Eliav Lilti ו Moti Kimchi.
  8. הThe Third Ear – האוזן השלישית הביאו את התקליט לשידור והוא עלה היום לכל הפלטפורמות.    
  9. 'צליל מיתר נגד המשטר' הוא בראש ובראשונה פרוייקט פוליטי. מעבר לכך יש בו את החידוש המרענן של מוזיקה מזרחית נגד השלטון. מוזיקה שנוצרה ברצינות גמורה. לא כדאחקה ולא בחפיף. יחד עם טובי העוסקים במלאכה. 
  10. ברוכה השכינה על עוד מתנה ❤

קרדיטים לחברי הלהקה שנטלו חלק בהקלטות – תופים : Ariel Heshbon Oliva, בס : Neta Gofen, קלידים : Noam Oxman, חשמלית : Uriah Witztum, חשמלית : אילן פלד, הקשה : Gur Spiegel

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: