כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנהחדשות מקומיותמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

האם נמצא פיתרון פיצויי לעובדי תעשיית התרבות?

הבוקר הכריז שר העבודה והרווחה איציק שמולי כי גם הפרילנסרים בתעשיית התרבות יוכרו לצורך קבלת דמי אבטלה, ערכנו בדיקה,כל הפרטים.

זה כבר הפך לתופעה מוכרת, בערב מפגינים ומלחיצים את שרי הממשלה, למחרת בבוקר או בסמוך לכך הם משחררים הודעות במטרה להרגיע את השטח. כזכור אתמול התקיימה הפגנה של אמנים ועובדי תעשיית התרבות ברחוב בלפור מול מעונו של ראש הממשלה.

הבוקר  יצאה ממשרד העבודה והרווחה הבטחה ליום יפה יותר – הליכים חקיקתיים להסדרת תשלום דמי אבטלה גם לעצמאים, אלו המוגדרים כפרילנסרים בעולם התרבות, קרי כל אותם ​אנשי סאונד, תאורה, מנהלי ועוזרי הפקה, מנהלי הופעות, בקליינרים, צלמים וכו' המתוגמלים תמורת חשבונית מס ולא במשכורת קבועה.

בהודעה ששיחרר הבוקר שר העבודה והרווחה איציק שמולי הוא אמר כך – "עולם התרבות נפגע קשות במשבר הקורונה ואין לי שום כוונה להפקירו מאחור. המשבר חשף במיוחד עד כמה חסרה בו רשת ביטחון מינימלית והעוסקים בו מופלים לרעה. התיקון שנוביל להבטחת דמי אבטלה בתחום, ביחד עם שר התרבות והספורט, יו״ר ועדת העבודה והרווחה ומנכ״ל הביטוח הלאומי, הוא היסטורי. אלפי עובדים יעברו מאחורי הקלעים לקדמת הבמה מבחינת רשת הביטחון החשובה שהמדינה תספק להם מעתה".

אז אנשי משרד העבודה והרווחה, אנשי משרד הביטוח הלאומי – היכן הייתם במשך חצי השנה האחרונה? כאשר כל אלו נאלצו לטפס על הקירות כדי למצוא לעצמם פת לחם? מדוע לא פעלתם מיידית והותרתם את השטח לבכירי המפיקים בתחום להרים פרויקט פילנטרופי להעברת חבילות מזון עבור אותם אנשים? מה קרה שהתעוררתם כעת? שאלות אלו הופנו הבוקר ללשכות הדוברות של משרד העבודה והרווחה והמוסד לביטוח לאומי.

בתכלס, פניה רשמית לדוברות משרד העבודה והרווחה נענתה בהפניה לביטוח הלאומי (למרות שההצהרה נתנה על ידי השר). פניה לדוברות המוסד לביטוח הובילה לקבלת המענה – "אנו פועלים ומקווים שכבר בשבוע הבא, ביום רביעי, יקודם הצו בוועדת הרווחה של הכנסת"

בבדיקה בפרסומי ודיווחי וועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות חבר הכנסת חיים כץ לא נמצא בדל רמז לדיון בנושא שהשר דיבר עליו, לא היום ולא בעתיד. בפניה רשמית למנהלת הוועדה ענת כהן שמואל לא התקבלה תשובה עד שעת פרסום הידיעה כאן.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d