חדשות הסצנהמאמרים חמיםמוזיקה בצל מגיפת הקורונה

למה הממשלה מתעלמת מתעשיית המוזיקה?

כאשר הממשלה אומרת "לא" להופעות, האם ההתארגנויות הנפרדות בעולם תעשיית המוזיקה, מחליש או מחזק?

רגעים ספורים לפני תחילת הכתיבה כאן יצאה הודעת הסיכום של ישיבת קבינט הקורונה הממשלתי, מההודעה עולה בין היתר כי התקווה לחזור לשגרת הופעות בתאריך 14 ביוני נגוזה כעת, הקבינט אישר פתיחת אולמות אירועים בלבד בתחולה עד 250 איש. לא תיאטרון, לא קולנוע וכמובן שלא הופעות, ישיבה בהפרדה, עמידה בקפסולות או סתם עמידה על הראש.

לפני מספר שבועות הייתה באוויר תקווה, כאשר בעקבות תרומתו של הנדבן נכט הופק מופע מחווה בכיכובם של כמה אמני מיינסטרים לכבוד אותם לוחמים אפורים בתעשייה, טכנאי סאונד, תאורנים, מקימי בימות, בקליינרים, כשלושת אלפים איש התכנסו בפארק צ'ארלס קלור (על פי הנחיות המתווה ובפיקוח המשטרה בערב שכולו מוזיקה ושמחה).

עולם התרבות כבר החל בתהליך של החזרה לשגרה, חזרות בתיאטראות, בוקינג במועדוני הופעות, מכירת כרטיסים על פי המתווה כמובן, הלבבות החלו להתרחב לקראת, ההמון צמא לתרבות, לשמחה, למוזיקה בין יתר שלל ההנאות של החיים, סוג של אוויר לנשימה מכאן וסוג של חמצן כדי לחיות משם.

פרסומת

כן התחושה מבעסת, אוהבי המוזיקה כבר החלו לתכנן תוכניות, חלקם כבר הספיקו להניח יד על כרטיסים להופעות שנקבעו מחדש, באיבחה אחת הכל קרס, היקום קרס אל תוך עצמו שוב, עצב תסכול וחרדה מפני העתיד.

אבל לצד כך המאבק עצמו הופך לפירורים, אמנם איגוד האמרגנים והמפיקים יחד עם נציגי חברות העוסקות בתחומי ההגברה, התאורה ועוד עלו הבוקר בשיירה מרשימה אל קריית הממשלה בירושלים והרימו קיר סאונד מרשים ביותר שאיים למשך מספר רגעים לנפץ את שמשות החלונות במשרד האוצר, אולם נראה שעד היום קובעי המדיניות לא ממש סופרים אותם.

לעומתם, כזכור, בשבוע שעבר, קם שאול מזרחי, בעלי ומנהל מועדון בארבי, מבלי להתאגד, להתאחד וליישר שורות, הלך על מחאת יחיד, שביתת רעב, אוהל מחאה, פוסט אחד בפייסבוק הוביל תוך שעות ספורות להגעתם של מאות אם לא מעבר לכך מאנשי תעשיית המוזיקה, הצד שמאחורי הקלעים לצד הפרפורמרים להגיע ולהביע הזדהות, גופי התקשרות התחרו ביניהם על זמן מסך וראיונות עימו, אפילו תוכנית הטלויזיה "ארץ נהדרת" אמצה את דמותו, סוג של התוויית סלב…

פרסומת
אצל שאול במאהל המחאה. צילום תומר שיינפלד
אצל שאול במאהל המחאה. צילום תומר שיינפלד

במהלך הימים ששאול ישב ושבת רעב הגיעו בין היתר מנהלי מועדונים נוספים למאהל והצטרפו לשביתת הרעב, כך אנה וולצ'וק, מנהלת מועדון הגאגארין בדרום תל אביב ויוסי מנהל מועדון האלפאבית בתל אביב.

זמן קצר אחרי ששאול מזרחי סיים את פעילותו במתחם השניים יחד עם חבורת אמנים עצמאיים שבאו לחזקם נאלצו לנדוד בעצה אחת עם המוסדות העירוניים למתחם גן העצמאות שם הם לא אמורים להפריע לאיש, נכון לכתיבת שורות אלו רק אנה וולצ'וק נותרה בשטח, שובתת רעב, כמי שמייצגת את בעלי המועדונים או בעצם רק את המועדון שלה, פרויקט חיים.

ולא רק בזמן האחרון, גם קודם לכן, כל הפעילויות היו מנותקות אחת מהשנייה, האסיפות, ההפגנות, כל צד משך לכיוונו, אף אחד לא חשב או ניסה להוציא לפועל יישור שורות, התאגדות של כל בעלי העניין, מוזיקאים, אנשי התעשייה, מנהלי מועדונים ואולמות, זה באמת לא קרה.

בפתח כנס החירום
בפתח כנס החירום

אין זו חוכמה גדולה לנקוב במספרים, מאה וחמישים אלף, מאתיים אלף, זה לא באמת מזיז למישהו בקריית הממשלה שניזונה רק מהבייס הפוליטי של מנהליה, קרי השרים וחברי הכנסת.

על מנת להוביל שינוי לא דיי בהפגנות, זה טוב לילדים משועממים בחופשת הקיץ שמקימים אוהלים על המדשאות בשדרה (עיינו ערך מחאת האוהלים 2011…), כדי להוביל שינוי ממשי במדינה בה הקומבינה היא חלק מתהליך קבלת ההחלטות צריך מרגלים, ממש כמו שיהושע בן נון דאג לשלוח לפני כיבוש ארץ כנען מהעממים שחיו כאן, ממש כמו שהצבא, ארגוני הביון והביטחון עושים לפני שהם תוקפים פרויקט. את זה לא ראינו, חדירה פנימה אל תוך הגוף שמחליט עבור המחליטים, כניסה מחושבת ונכונה למתחם הפוליטי, להגיע וללחוץ את מקבלי ההחלטות, לשדלם בטוב, להעמידם עם הגב לקיר, להותיר בפניהם אין ברירה מוחלטת, במילים, מעשים ובמיוחד באמצעי לחץ, לגיטימיים או כאלו שניתן רק לקרוץ אודותיהם.

כבר לא מדובר בהופעה, בתרבות, באמנות, מדובר בקרב הישרדות על החיים, ובקרב צריך להיות מצביא שיודע לקרא את המפה ולתכנן מהלכים.

הודעת משרד התרבות ותגובת השר הממונה הגיעה כעת:

בעקבות החלטת הקבינט לניהול משבר הקורונה, פתיחת מוסדות התרבות ובתי הקולנוע למופעים ולהצגות לקהל של עד 500 איש ובהיקף של עד 75% מתפוסת האולם, שתוכננה ליום ראשון ה-14 ביוני, תדחה בשלב זה בשבוע ימים – ליום ראשון ה-21 ביוני 2020. בתחילת שבוע הבא יתכנס הקבינט שוב להערכת מצב מחודשת. החלטת הקבינט התקבלה בעקבות העלייה החדה בהיקף התחלואה בנגיף במהלך השבועות האחרונים.

כך שר התרבות והספורט, חילי טרופר על החלטת הקבינט: "דחייתו של מתווה התרבות על ידי קבינט הקורונה היא בשורה מעציבה, אך לצערי, מצב התחלואה הגובר הביא את הקבינט להחליט על מספר צעדים שיעצרו את התפשטות נגיף הקורונה. יש בי כאב ואני מודע לכאב הרב של אנשי התרבות אשר נערכו לפתיחה מחודשת כבר ביום ראשון הקרוב. אני מחוייב לעולם התרבות ואמשיך לפעול כדי לאפשר לעולם התרבות לשוב לפעילות ולסייע לו להיחלץ מהמצוקה הקשה אליה נקלע".

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close