ראיונות עם מוזיקאים

פטריק לוסינסקי – עסקי הרוקנ'רול חוזרים לשגרה

ראיון עם המפיק פטריק לוסינסקי, העוסק בהפקת מופעי מטאל ורוק כבד על הדרך מימי הקורונה לשגרת ההופעות

הקדמה – את פטריק לוסינסקי, מי שעומד בראש חברת ההפקות פרוסטייג' פרודוקשן אני מכיר מזה עשור, המפגש הראשון בינינו היה בעקבות שיתוף פעולה שלו כמפיק צעיר עם אסף קפלן מתחנת הרדיו קולה קמפוס עליה השלום כאשר הפיק את פסטיבל הרוק המתקדם הראשון בארץ, אז זה התקיים באולם עתיק ומיושן של מועצת הפועלים בפתח תקווה צמוד לבניין העירייה.

מאז פטריק לוסינסקי הספיק להביא לארץ שורה ארוכה של אמנים, הן מתחום הרוק הכבד ונגזרות המטאל למיניהן והן אמנים משנות השבעים שאף מפיק עם ראיה כלכלית לא היה מעיז לגעת בהם אם לא הייתה בו התשוקה האמיתית להוביל הישגים אמנותיים שאינם דווקא שורת הרווח הפיננסי האישי.

Dream Theater בתל אביב. צילום: לאה אבישר

בין האמנים שזכיתי לראות בהפקות העצמאיות של לוסינסקי ניתן למנות את הקלידן המיתולוגי של להקת Yes ריק ווקמן, כשאני יושב במרחק מטר וחצי ממנו, הסינגר סונגרייטר דונובן האחראי בין היתר ללהיט הבלדה הענקית של להקת דיפ פרפל – ללניה. מפגש עם מלך גרוב אמיתי משנות השבעים כבוקר טי ג'ונס – זה היה מופע שנדד מאולם לאולם עד שנחת ברמת גן עם שעה וחצי של צלילים שהרטיטו את ליבותיהם ונשמותיהם של כל מאות הצופים שהיו מספיק נבונים לרכוש כרטיסים וללכת בעקבות המפיק, לחוות מופע באמפי וואהל בפארק הירקון עם ענקית הפרוג של שנות השבעים להקת רנסנס והסולנית אנני הסלאם, ולצד כל ההרפתקאות הללו הופעות ענק של גדולי הרוק הכבד החל מאוריה היפ על כל הסתעפויותיה וסולניה, שלל גיבורי גיטרה אירופאים, להקות מטאל נורדיות, ובמסגרת הסיקורים בבלוג שליחת נציגים שלנו לסקר ולתעד קונצרטי מטאל גדולים בארנות כביתן אקספו, האנגר 11 בנמל או לייב פארק בראשל"צ.

פרסומת

אכן, הקשר בינינו הוא מעבר לכתב צלם ומפיק. על כן מצאתי לנכון לבקש מפטריק לענות על מספר שאלות לקראת התנעת תהליך החזרה לשגרה של עולם ההופעות.

מארק מארטל שר פרדי מרקורי. צילום יובל אראל
מארק מארטל שר פרדי מרקורי. צילום יובל אראל

כזכור במהלך חודש מאי האחרון היו צפויות להתקיים מטעם משרדו שתי הופעות של מארק מרטל, מי שמגיש את מופע המחווה לסולנה המיתולוגי של להקת קווין ומוכר ברחבי העולם, הופעות שהוכרזו כסולד אאוט והועברו לתאריכים אחרים לימים הצפויים לאחר המגיפה. ולא רק, הופעות נוספות שנקבעו הוזזו ונדחו לימים טובים יותר.

שאלה – פטריק, השאלה הראשונה היא, שאלת הקהל, האם הקהל, במיוחד בסצנת המטאל המקומית נותר נאמן להפקות של פרוגסטייג', האם הפניות להחזר כספי עבור כרטיסים שנרכשו להופעות שנדחו לתאריכים רחוקים יותר השפיעו על פעילותכם כמשרד הפקה?

פרסומת

פטריק – אהלן יובל, קשה לי לכמת נאמנות, אבל אם הכוונה היא מבחינת כאלו שפונים להחזרים – אז אין ספק שמבחינת קהל המטאל הפניה לגבי החזרים וביטולים הייתה בטלה בשישים לעומת זו מקהל שהוא של מוזיקה יותר מיינסטרימית. מבחינת הופעות המטאל דחינו רק הופעה אחת – זו של סונטה ארקטיקה, שהייתה אמורה להתקיים ממש בשיא הלחץ המקומי מהמגפה, דחינו אותה – ואני חייב להגיד שמבחינת הקהל של הז'אנר – התגובה הייתה חיובית להדהים. נראה שהרוב המוחלט של רוכשי הכרטיסים הבין את המצב, עדיין רוצה לראות אותם בחו"ל, ולא התקשה להתמודד עם הדחיה וההבנה שהכסף שלו לא נזרק – אלא הוא יקבל את מלוא התמורה בתאריך החדש.

היה ועדיין קצת יותר קשה דווקא עם הופעת הסולד-אאוט של מרק מרטל, שם הקהל ברובו מבוגר יותר, ופחות מכיר אותנו ו "נאמן" למותג. ולכן נאלצנו להתמודד עם לא מעט בקשות החזרים, ודווקא שם זה חבל – ההופעה לא סתם סולד אאוט, אני צופה שלקראת ההגעה שלו העניין יעלה שוב ויהיו עוד מאות שירצו להכנס ולא יוכלו בגלל המחסור בכרטיסים.

שאלה – מהם הקשיים המיוחדים שעמדתם בפניהם במהלך ימי מגיפת הקורונה כמשרד האמון על הפקת מופעי חו"ל?

פטריק – הדבר הברור ביותר הוא אפס הכנסות. מהרגע שהיה ברור שאין הופעות, מכירת הכרטיסים נעצרה בחריקה. לצערי, זה לא מונע מאמנים לבקש תשלומים שמגיעים להם, גם אם ההופעות נדחו, וזה לא אומר שאין לי הוצאות והתחיבויות עבר לספקים, לאנשי צוות, עזוב שניה את העובדה שגם אני איש משפחה שההפקות הן מקור ההכנסה שלי – מדובר פה בעשרות רבות של אנשים שעובדים איתי והפרנסה שלהם גם תלויה בי – שנפגעו באופן ישיר ובצורה החמורה ביותר.

הכי בעייתי לדעתי זו העובדה שעד עכשיו, ות'כלס גם עכשיו, אין ממש אופק ברור. בשום שלב לא ידענו מה אסטרטגיית היציאה – אם בכלל הייתה כזו, וגם עכשיו – כשמשרד התרבות פרסם איזה מתווה לא ממש ברור, זה מהווה סוג של כוסות רוח למת. מדברים על הופעות בישיבה בלבד, במרחקים שעושים כל הופעה ללא כלכלית גם למפיקים, גם לאמנים וגם למועדונים. בקיצור, סמטוחה.

שאלה – האם הצלחתם להקטין ולרווח סיכונים הן מבחינה פיננסית והן מבחינת מוניטין מעבר לים

פטריק – מעבר לים אין יותר מידי בעיה, הבעיה כרגע ברוב העולם חמורה מזו שיש בישראל, כך שאמנים אמריקאים, גרמנים ואחרים לא רק שהבינו אלא שזה היו הם עצמם שפנו בדרך כלל וביקשו לדחות הופעות – כי הם הבינו שלא יוכלו להגיע במועד המקורי. אני חייב לציין שרובם המוחלט של האמנים היה מאד מתחשב ומאד רגיש לבעיה, כולנו סה"כ בסירה אחת.

שאלה – איך הצלחתם במסגרת הפעילות לקבוע תאריכים חדשים לאותם אמנים שנאלצתם להזיז את תאריכי הופעותיהם בשל המגיפה?

פטריק – ראינו לאיזה כיוון זה הולך לפני שעצרו לגמרי את הטיסות, וכבר די בתחילת מרץ התחלנו לדבר עם אמנים לגבי האפשרות של שינויים, כך שהאופציות כבר היו שם. כל האמנים האלה ביטלו או הזיזו הופעות בלי קשר אלינו, כך שכולם גם ככה הבינו את הנסיבות. היה כאלו שזה היה יותר מסובך, כמו ההופעה של מרק מרטל שבאמת יש לו מאות הופעות סולד-אאוט בכל העולם, אבל במאמץ משותף זה הצליח. אף אחד לא רצה שההופעות יתבטלו, גם לך תדע מתי בשנים הקרובות נזכה לראות חלק מהאמנים האלה – ואף אחד מהם לא רצה לאכזב את המעריצים.

שאלה – ההופעה האחרונה שהפקתם הייתה ממש זמן קצר לפני הכניסה לסגר הקורונה הגדול, זו הייתה להקת Jinjer  שהרימה את מועדון רדינג. נכון לזמן זה לפניכם ארבע הופעות צפויות לחודשי הקיץ, החל מהופעתה של להקת הפרוג השוודית Soen   בחודש יוני ממש בתאריך שהוגדר כתאריך החזל"ש, שתי הופעות של מארק מרטאל בחודש יולי והופעתה של להקת הפאוור מטאל Sonata Arctica באוגוסט. האם נסגרו תאריכים להופעות נוספות במהלך חודשי הקיץ, יש הכרזות קרובות?

פטריק – לקיץ הקרוב לא כל כך, כרגע מדובר ב 4 הופעות שזה מספיק לגמרי. גם אי אפשר לדעת מה יהיה עם חזרת החורף, גם בארץ וגם בעולם, אז אנחנו מתקדמים בשמרנות. יש הופעה אחת לאזור ספטמבר שאנחנו עובדים עליה – אבל לא נסגור אותה סופית לפני שהמצב יתבהר משמעותית.

אני יכול לומר שיש משהו ענק לשנה הבאה – ובתקווה שנזכה גם לחיסון נגד הקורונה וגם להודיע על הגעתה לקראת סוף 2020.

שאלה – מה עשיתם במהלך תקופת הסגר והבידוד החברתי שנכפה עלינו? האם הפעילות מול האמנים השונים המשיכה?

פטריק – לא הרבה. מידי פעם שאלו אותנו מה המצב, מידי פעם הייתה איזו פניה של להקה כזו או אחרת, אבל בגדול אפשר להגיד שנכנסנו לקפאון עמוק. 

שאלה – במשך תקופה ארוכה פרוגסטייג התמקדה במיוחד בז'אנר המטאל, האם יש צפי שהחברה תחזור לארח בארץ אמנים מז'אנרים אחרים כפי שעשיתם בעבר?

פטריק – בהחלט, אבל זה שיקול בעיקר כלכלי לצערי. דווקא הרבה מהאמנים הלא-מטאל שהבאנו הביאו אותנו להפסדים, בהרבה מקרים גילינו שהקהל המבוגר יותר מצביע ברגליים ולא מיהר לקנות כרטיסים לאמני עבר מז'אנר הרוק הקלאסי, הפרוג או האלטרנטיב רוק. במטאל אנחנו מבינים, הקהל שם נע בין גילאי ה- 20 ל- 50 והם קהל שקונה כרטיסים והולך להופעות, לצערי בהרבה אמני פרוג רוק שהאמנו בהם ראינו שקשה מאד להוציא את הקהל הזה מהבית ולרכוש כרטיס.

אני מאמין שכן נביא לפה עוד אמנים, אבל אלה יהיו אמנים גדולים ומוכרים, כל מיני אמני ענק מהעבר שימכרו במקרה הטוב 200 כרטיס – פשוט לא מצדיקים את המאמץ וההשקעה, עם כל האהבה שלנו למוזיקה שלהם.

שאלה – האם הופקו לקחים מבחינתכם מהתהליכים שעברו על תעשיית המוזיקה בארץ ובעולם, אילו תובנות שהגעתם אליהן יכולות להילמד גם על ידי אחרים העוסקים בתחום?

פטריק – אנחנו יכולים לכתוב ספר בנושא. למדנו את הרוב בדרך הקשה. יש הרבה מאד דברים שמתנהלים מאחרי הקלעים שרוכש הכרטיסים לעולם לא יהיה מודע להם, ותמיד הוא יחזיק את מפיק ההופעה בארץ כאחראי, אם זה מחירי כרטיסים, עיכובים, שינויים שקשורים להופעה. בהרבה מאד מקרים מדובר בכל מיני דרישות של מנהלי האמן, האמן עצמו, מנהל סיבוב ההופעות שלו – שמשאירות אותנו חובטים את הראש בסט התופים מתוך יאוש, אבל אנחנו נאלצים לעשות פירואטים באוויר כדי לרצות את אותם גורמים.

גם הבנו שאף פעם אי אפשר לרצות את כולם, לא משנה מה תעשה אם תעשה מישהו אחד מרוצה מישהו אחר לא יפסיק להתלונן לך, פשוט אין דרך לצאת מזה כשכולם שמחים, אבל אני כן רוצה להאמין שלמדנו לפחות איך לעשות את הרוב שמחים, איך לבחור אמנים שקהל רוצה, וגם אנחנו לא נסתכן בפשיטת רגל בהבאתם לפה, וגם באיך לרצות את האומן וגם את הקהל כמה שאפשר מבלי שאנחנו נפסיד, וזה העיקר כנראה בתחום הזה – לא להיות חמדן מידי, לא וותרן מידי – זה משחק של איזונים.

שאלה – במידה והרשויות ידרשו לעמוד בסטנדרטים של ריווח קהל, דילול קהל, הצבת ציוד סטרילי וכיוצא באלו, איך אתם מתכוונים להתמודד עם זה מול הופעות?

פטריק – נתאים את עצמנו כמה שאפשר, נמכור פחות כרטיסים ממה שמתאפשר, נבצע בדיקות בכניסה להופעות, לא חסרות דרכים. בסופו של דבר אני מאמין שנמצא את הדרך לקיים ההופעות בלי לסכן אף אחד – לא את הקהל ולא את האמנים. ברור שחלק ממה שהציב לאחרונה משרד התרבות מנותק מהמציאות – אבל בהחלט אפשר להציב מרחק סביר בין צופים, לחייב מסכות, למזג המועדונים כמו שצריך, לבצע בדיקות חום בכניסה, לא חסרות דרכים לאזן את הצורך לשמור על הבריאות עם הצורך בחיי תרבות נורמלים. אני מאמין שנצליח, המוזיקה חזקה יותר מהכול.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

2 תגובות

  1. איך פטריק לוסינקי מתמודד עם הדרישה להחזר כספי – פשוט מתחמק!! לא מחזיר את הכסף!!
    למרות שלדבריו אין הרבה פניות להחזרים – אז מה הבעיה להחזיר ולהיות הוגנים עם הלקוחות שלכם.
    ההופעה נדחתה 3 פעמים. פשוט חוצפה.

    פרוגסטייג – איכזבתם!!! ניפגש בבית משפט

  2. בלי בושה, פטריק לוסינסקי אוחז בכספים מעל שנה ומתעלם מבקשות חוזרות ונשנות להחזיר אותם ועוד מגדיל לעשות ומשנה את תקנון החברה תוך כדי המשבר ומוסיף כל מיני הגבלות בניגוד לחוק הקיים במדינה. יש אנשים שסוגרים את העסקים שלהם וכואב עליהם הלב. אם העסק הזה ייסגר זה רק כי ככה לא מתנהגים ללקוחות!

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: