היום בשעות הצהריים המוקדמות הגעתי לסטודיו של אנסמבל בת שבע בשלב שבו הדברים עדיין פתוחים ולא סגורים. לא מדובר בחזרה מלאה וגם לא במופע, אלא ברגעי ביניים שבהם היצירה מתהווה מול העיניים. זו פרזנטציה מתוך תהליך עבודה, חשיפה חלקית לשני מופעים חדשים שכל אחד מהם צפוי להגיע לאורך של כשלושים וחמש דקות. כאן נחשפו רק קטעים נבחרים, שני סגמנטים מכל יצירה, בני מספר דקות כל אחד, כך שבסך הכל התקבלו ככרבע שעה מתוך כל מופע.
החלל נשאר חשוף לחלוטין ללא תאורה וללא תלבושות, ורק פס הקול מלווה את התנועה. הבחירה הזו מדגישה כל פרט קטן בתנועה ואין לרקדנים לאן לברוח. במקביל, יש כאן גם מטען רגשי ברור. האנסמבל חוזר אל הקהל לאחר יותר מחודש של המתנה עם חומרים חדשים שנוצרו מתוך התקופה האחרונה. התחושות והחוויות שנצברו נכנסות אל הגוף ומקבלות ביטוי ישיר על הרצפה. זה נשמע, זה נראה וזה מורגש מאוד מוחשי.
הפרדות – פירוק הגוף ובניית שפה חדשה
היצירה של רוני חדש נבנית מתוך פירוק, אך בתוך הפירוק הזה מתקיים מבנה ברור. העבודה מתחילה ברמת הפרט, עוברת לזוגות, ממשיכה לשלשות ומתרחבת לכדי תנועה קבוצתית. בתוך המסגרת הזו הגוף מתפרק ונבנה מחדש. בהמשך מופיעים רגעים של תנועה כמעט בלתי פוסקת, זרימה שמבקשת להגיע לקצוות ולבחון את גבולות הגוף.
כמה מרצועות פס הקול
התוצאה היא גוף שמתפצל מול העיניים, כאשר כל חלק מושך לכיוון אחר ומסרב להיכנס להגדרה אחת. נוצרת תחושה של עולם מופשט שמנסה להתנתק מהקשר ישיר למציאות ולפעול מתוך שפה פנימית. יחד עם זאת, המבנה נשאר נוכח ומחזיק את התנועה בתוך גבולות ברורים גם כשהיא נראית חופשית.
דום – כשהמציאות חודרת אל הגוף
היצירה של בשמת נוסן פונה לכיוון אחר לחלוטין ומביאה את המציאות ישירות אל תוך הגוף. כאן אין ניסיון להתנתק אלא להיטען מתוך ההווה המקומי. הרקדנים נושאים על הגוף תקופה של מלחמה וחוסר יציבות, של שהייה בממדים ובמקלטים ושל חזרה יומיומית לסטודיו כדי להמשיך ליצור.
כמה מרצועות פס הקול
במרכז החלל ניצבת קונסטרוקציה גדולה שמזכירה מקפצה ומחלקת את המרחב לשני אזורי פעולה. התנועה מתקיימת במקביל מעל המבנה ועל הקרקע, ושני המישורים יוצרים מתח מתמיד. הרקדנים עולים, נופלים, נאחזים ומחפשים איזון בתוך המערכת הזו. לקראת הסיום מופיעים רגעים של זחילה מתחת למבנה, תנועה נמוכה וישירה שמרגישה כמעט הישרדותית ומבקשת לומר דבר מה ברור גם בלי מילים.
כאן הריקוד כבר אינו רק ביטוי אמנותי אלא צורך. הגוף מגיב למציאות ומנסה לארגן אותה דרך תנועה.
שיח פתוח על מוזיקה ותהליך
בסיום הפרזנטציה התקיים שיח פתוח עם הכוריאוגרפיות, שבו התאפשר להעמיק בתהליך העבודה. השיחה התמקדה בקשר בין מוזיקה לתנועה ובשאלה מה מגיע קודם בתהליך היצירה.
"אנחנו מתחילים גם מחומרים מוזיקליים וגם מקונספט. כאן עבדנו סביב רעיון מסוים, דרך מניפולציות על הטרקים כמו מוזיקה שמתחילה לאט ובהדרגה משתנה."
"הקטע הראשון הגיע ממקום מאוד אישי. שמעתי אותו באיטליה והוא מאוד ריגש אותי. הבנתי שאני לא יכולה לברוח מהשורש הקלאסי שלו."
לשאלה מה קדם למה עלתה תשובה ברורה. "המוזיקה מגיעה קודם."
כך מתחדד הקשר הישיר בין הצליל לבין הגוף ובין הבחירה המוזיקלית לבין השפה התנועתית שנבנית על הבמה.
יוצרות מנוסות ורקדנים בתחילת הדרך
רוני חדש ובשמת נוסן פועלות כבר יותר מעשור בשדה המחול המקומי ומביאות כל אחת שפה ברורה ונועזת. מולן ניצבים רקדני האנסמבל, צעירים מאוד בתחילת דרכם המקצועית. הם מגיעים מכל רחבי הארץ ולצדם גם רקדנים שהגיעו מחו"ל. המפגש בין ניסיון לבין רעב יצירתי מורגש היטב ומטעין את העבודה באנרגיה חיה ונוכחת.
רגע לפני הבמה
החזרה מסתיימת ללא סיום חד וברור, אך התחושה ברורה. שני המופעים נולדים מתוך אותו זמן אך פונים לשני כיוונים שונים. האחד מפרק את הגוף ואת ההגדרות שמסביבו, והשני נטען ישירות מתוך המציאות ומגיב אליה. ביניהם נוצר מרחב טעון שממשיך להדהד גם לאחר שהסטודיו מתרוקן.
הבכורה
מופע הבכורה יעלה בתאריך 23 באפריל, כרטיסים זמינים כאן
רגעים בתנועה
