דיווח מהשטח
כולל וידאו

חובצי החמאה עם מוזיקה מהעתיד במוזיאון תל אביב

באטרינג טריו במופע פלוס אחד המשלב ג׳אז, סול, פאנק, ביטים ומוזיקה מהעתיד, רק למה לא בגלרייה הישראלית?...

אתחיל באמת מהתהיה הכי מתבקשת – מדוע המופע של באטרינג טריו – Buttering Trio, או בעברית "חובצי החמאה", הכולל את יובל "ריג'ויסר" חבקין, קרן "דן" דוניץ ובנו הנדלר בפלוס אחד עם טל כוכבי לא התקיים באולם או גלרייה בהם ניתן לרקוד ולנוע אלא דווקא באולם ע"ש קאופמן האוחז באופן הדוק את הצופים במושבים?

קרן דוניץ. צילום יובל אראל
קרן דוניץ. צילום יובל אראל
יובל חבקין. צילום יובל אראל
יובל חבקין. צילום יובל אראל
בנו הנדלר. צילום יובל אראל
בנו הנדלר. צילום יובל אראל
טל כוכבי. צילום יובל אראל
טל כוכבי. צילום יובל אראל

את Buttering Trio פגשתי לראשונה במופע השקת אלבום הבכורה שלהם בחורף 2013 בלופט בשביל המפעל בתל אביב, האלבום –   Toast הכולל תריסר רצועות מוזיקליות, היה זה מופע שמח מאוד ועשיר באורחים ביניהם מאיה דוניץ, האחות של קרן, אייל תלמודי, רביד כחלני ושורת תקליטנים מכובדת.

מאז הספיקו חובצי החמאה לשחרר אלבומים נוספים ולהגיע לכל במה אפשרית בכל נקודה אפשרית, אמש כאמור הם הגיעו גם לפסטיבל הג'אז של תל אביב למופע לילי.

המופע שתוגבר בידי המתופף טל כוכבי ערך מסע מזורז על פני חומרי הטריו מאלבומיהם השונים, וכהגדרתם לילה של חוויה בלתי פוסקת עם צלילים חלליים ומקצבים שבורים הפותחים את הלב, מזיזים את האגן ונודדים למסע ג'אזי-גרובי-פסיכדלי בלתי נגמר.

מתחת לשכבות השירה ואלתורי הסקסופון של קרן יושב לו בבטחה בנו הנדלר המביא את הביט והגרוב עם גיטרת הבס בביטחון ממלא בעוד יובל חבקין משייט עם הקלידים והפודנציומטרים שלו בין ערפיליות בחלל, האורח פלוס אחד, דהיינו כוכבי, נותן את הקצב והכל יחידו יוצר מסיבה של טיסת חלל מעל כוכב הלכת שלנו…

חבל שהקהל נותר לשבת על המושבים הצפופים באולם, בדמיוני ראיתי את המופע הזה מתקפל ונודד אל עבר הגלריה הישראלית באגפו החדש של המוזיאון, שם בינות לפסלים והמיצבים המוצבים ניתן היה לחתוך בחלל רחבה להתנועעות והזזת אגן לצד הקצאת כמה עשרות מושבים למיטיבי שבת, חובצי החמאה אינם בנויים למופע ישיבה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

קטעי וידאו מהמופע

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close